|
|
עמוד:97
במדרש היא קרויה " קריה " בסתם , וזאת בעקבות תיאור הנביא את העיר כ " קריה נאמנה " ( ישעיה א , כא ) . כבד איבר הגוף , הכבד , מכונה באכדית , kabattu מילה שמשמעותה גם תוך , קרב , כשם שגם " לב " משמש הן כשם האיבר והן לציון אמצע , מרכז . שני האיברים הללו גם מהווים , על פי תפיסת הקדמונים , משכן לרגשות ( וראו עוד לעיל א , כ ) . יש ו " כבד " ו " כבוד " מתחלפים זה בזה . כך בפסוקנו , שבו גורסים תרגום השבעים והתרגום הסורי שלא כהלכה " כבודי " , וכך , בכיוון ההפוך , בבראשית מט , ו : " בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי " , שם גורס תרגום השבעים " כבדי " . בתהילים טז , ט : " לכן שמח לבי ויגל כבודי " , נמצא כמה כתבי יד שחסרה בהם האות ו "ו במילת " כבודי " , ובתרגום השבעים גם כאן תורגם : " כבדי " . אפשר שבשל החשיבות המיוחסת לאיבר זה - בפרט כשראו אותו כמקור הדם , הנותן חיים - נהגו להתבונן בו ולנחש על פיו . פסוק אחד ויחיד במקרא מעיד על מנהג זה ( אם כי לא בקרב ישראל אלא במסופוטמיה ) כחלק ממנהגים אחרים של חיפוש תשובה ממרומים לגבי הדרך שבה יש ללכת : " כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסום קסם קלקל ( = נענע ) בחיצים שאל בתרפים ראה בכבד " ( יחזקאל כא , כו [ וראו להלן ד , יב ]) . כבר באלף השלישי לפני הספירה נהגו במארי ( עיר קדומה בסוריה של היום ) לשחוט בהמה , לעקור ממנה את הכבד , ועל פי קווים ושרטוטים שנראו עליו , למצוא תשובה לשאלה שהוצגה בפני הכהן . בחפירות מארי נתגלו תבניות של כבד עשויות חומר , שנועדו לאימון הכהנים . תבניות שכאלה נתגלו גם בחפירות בארץ , במגידו ובחצור , וידוע על השימוש בכבד לצורכי ניחוש גם מיוון ומרומי הקדומות . על המנהג לראות בכבד מעיד אף המדרש תוך שהוא עוסק בפסוק הנזכר מספר יחזקאל : ' " כי עמד מלך בבל על אם הדרך ' ... בראש שני הדרכים שהיא מתווכת בין שני הדרכים , אחת הולכת למדבר ואחת הולכת לירושלים . ' לקסום קסם ' - התחיל קוסם קסמים , ' קלקל בחיצים ' , התחיל לקלקל בחיצים לשמה של רומי ולא עלתה , לשמה של אלכסנדריא ולא עלתה , לשמה של ירושלים ועלתה לו ... הדליק נרות ופנסים לשמה של רומי ולא האירו , לשמה של אלכסנדריא ולא האירו , לשמה של ירושלים והיו מאירין ... ' שאל בתרפים ' - בעבודת כוכבים שלו ... ' ראה בכבד ' ... - כהדין ערבאה דהוה נכיס אימרא וחמי בכבדא ( = כאותו ערבי שהיה שוחט כבש ומתבונן בכבד ) " ( איכה רבה , פתיחתא כג ) . משמים כיוונו אפוא את נבוכדנאצר לבוא ולהרוס את ירושלים דווקא . עשרה שמות לירושלים במדרש אבות דרבי נתן ( נוסח ב , פרק לט ) באות שתי רשימות בנות עשרה מרכיבים : עשרה שמות של ירושלים לשם שבח ועשרה לשם גנאי . השמות לשבח הם : " עיר , קריה , נאמנה , בעולה , דרושה , חפצי בה , ה ' שמה , צדק , שלום , יבוסי " . השמות לקוחים מפסוקי מקרא שונים העוסקים בעיר , ומפתיעה הופעת השם " יבוסי " במסגרת הרשימה , והרי זה שמה של העיר קודם שנכבשה על ידי דוד ( שמואל - ב ה , ו ) . מפתיעה לא פחות העובדה שמיד לאחר מכן באים עשרה שמות של גנאי , שאף הם יסודם בפסוקי מקרא שונים : " אלמנה , זונה , שכולה , גלמודה , גולה , סורה , עזובה , שנואה , ענייה , סוערה " . הבאת הרשימות זו בצד זו באה להצביע על פניה השונים של העיר : כאשר היא נוהגת כהלכה היא ראויה לשמות השבח , והיפוכו של דבר . על שבעים שמות של ירושלים ראו להלן , עמוד . 105 " שני ילדים הסובלים מרעב על רצפת הרחוב בגטו ורשה " , צולם בידי החייל הגרמני היינץ יוסט ( . ( 1941
|
|