|
|
עמוד:29
משמעותה יכולה להיות עיר - כמו שהוא בתקבולת שבפסוק : " ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר" ( אסתר ח , יז ) - או אף ארץ : " אם עושק רש ... תראה במדינה ... ויתרון ארץ בכל הוא " ( קהלת ה , ז - ח ) . מי שמשלה בכל המדינות נעשתה אפוא ל " מס " , כבושה ומשועבדת , עובדת כפיים ( והשוו : " והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך " [ דברים כ , יא ]); ברע פתח הפסוק וברע אף הסתיים . קינות " איכה" ר ' אלעזר הקליר ( או אלעזר בירבי קליר ) , שחי בארץ ישראל במפנה המאות השישית - השביעית לספירה , היה אחד מן הפייטנים הקדומים שחיברו , בין השאר , קינות לתפילת תשעה באב . הקינות הרבות שחיבר מצטיינות בלשון מרובת רימוזים ומצועצעת הדורשת עיון ופענוח , והן מושתתות לא אחת על מדרשי חז "ל ומסורותיהם . חלק נכבד מסדר הקינות האשכנזי לתשעה באב הוא מיצירתו של הקליר . בין השאר חיבר כמה וכמה קינות שבראשן ( או בראש כל בית ובית שבהן ) תיבת " איכה " . כך , למשל , הקינה שראשיתה תובא להלן , שכל אחד מבתיה מסתיים במילים " זכור ה ' מה היה לנו " ( איכה ה , א ) . יש לשים לב להקפדה שמקפיד המקונן על האקרוסטיכון האלפביתי ועל הרעיון החוזר בכל בית ובית . בשורה הראשונה מתלונן המקונן על מה שגרם ה ' לישראל , ובשורה השנייה הוא מוחה על כך שהאלוהים לא זכר לעם ישראל את זכויותיו . השורה השלישית , כאמור , היא הפזמון החוזר . והנה שני הבתים הראשונים של הקינה : איכה אצת באפך לאבד ביד אדומים אמוניך ( = מיהרת בכעסך להשמיד בידי הבבלים את המאמינים בך ) ולא זכרת ברית בין הבתרים אשר בררת לבחוניך ( = ולא זכרת את ברית בין הבתרים שבה נבחן אברהם ונמצא ראוי ) ובכך ביטינו ( = בטאנו , אמרנו ) : זכור ה ' מה היה לנו . איכה גערת בגערתך לגלות ביד גאים גאוליך ( = גערתך הביאה לכך שהאויב הגאוותן הגלה את עם ישראל שנגאלו ממצרים ) ולא זכרת דליגת דילוג דרך אשר דילגת לדגליך ( = ולא זכרת את הליכתו של עם ישראל שדגלים בראשו במהירות , כמעין דילוג , ממצרים עד ארץ כנען ) ובכך דיברנו : זכור ה ' מה היה לנו . וכן הלאה . ב " איכה " פותחת גם הקינה שבראשה " איכה ישבה חבצלת השרון / ודמם רון מפי נושאי ארון " ועוד כדוגמתה . קינותיו של הקליר נעשו לדגם שפייטנים רבים שבאו אחריו נצמדו אליו ואף פיתחוהו . על גודלה של ירושלים מדרש איכה רבה לפסוק בא להבהיר למה הכוונה במילים " רבתי עם " והריהו מספר בשם ר ' שמואל כי " עשרים וארבע פלטיות ( = כיכרות רחבות ) היו בירושלים , וכל פלטיה ופלטיה [ מובילה אל ] עשרין וארבעה מבואות , וכל מבוי ומבוי עשרין וארבעה שווקים , ועל כל שוק ושוק עשרים וארבעה שקקים ( = שווקים קטנים ) , ועל כל שקק ושקק עשרים וארבעה חצרות , ועל כל חצר וחצר עשרים וארבעה בתים , וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפליים כיוצאי מצרים ( = מיליון ומאתיים אלף בני אדם ) " . לפי זה היה מספר תושבי ירושלים קודם לחורבן למעלה ממליון בחזקת חמש . תיאור מוגזם בעליל זה הוא ביטוי להתרפקות נוסטלגית על העבר בתיאור כואב של עיר מפוארת שירדה ממעמדה עד תחתית . ירושלים כאישה האנשה - היינו יחוס תכונות אנוש לבעל חיים , לעצם דומם או אף למושג מופשט - היא תופעה ספרותית מוכרת , ואינה זרה גם למקרא עצמו , ודי אם נזכיר כדוגמות את משל יותם שבו דוברים העצים ( שופטים ט , ח - טו ) , או את אפיון החכמה והכסילות כנשים הנושאות נאום ( משלי ט , פסוקים א - ו , יג - יח ) . מגילת איכה , המתארת את גורלה של ירושלים עם החורבן ולאחריו , מרבה בהצגתה כאישה הלומה והמומה , מי שאפס כוחה להתמודד עם האסונות אשר רדפוה . במיוחד בולט השימוש בהאנשה בקינה הראשונה : ירושלים בודדה כאלמנה - היסוד החלש ביותר בחברה ( א , א ) , ואין מי ששם לבו אליה כדי לנחמה ולסייע לה ( פסוקים ב , ט , יז , כא ); היא בוכייה ( פסוק ב ) , נבגדת על ידי רעיה ( פסוק ב ) ומאהביה ( פסוק יט ) וגם מזולזלת על ידי אלה שכיבדוה בעבר ( פסוק ח ) , הרואים אותה כעת בשפלותה , בגילוי ערוותה ( פסוק ח ) . ביטויים דומים באים גם בהמשך המגילה .
|
|