|
|
עמוד:11
( . ( 85 : 1986 Birringer כמה מאלו שמתחו ביקורת ב – 1985 על עבודתה באוש בטענה שהיא לכאורה לא – אמריקאית מודעים לכך שהיא התאמנה בניו יורק בתחילת שנות השישים והופיעה באותה תקופה לא רק בעבודות של אנטוני טיודור טודור ושל פול טיילור , אלא גם ביצירות ניסיוניות יותר מאת פול סנסרדו ודוניה פויר ? אף על פי שעבודתה של טרישה בראון לא הוזכרה באותם דיונים , עמדתה של קיסלגוף מחייבת להסיק שבשעה שכוריאוגרפים כמו בראון , העוסקים בתנועה בדרך מופשטת , מתאימים לתיאור פורמליסטי , מודרניסטי , של ההתפתחותה הפרוגרסיבית של מסורת אמריקאית מובהקת של מחול טהור , הרי שהאקספרסיוניזם לכאורה של באוש אנכרוניסטי בהשוואה להם . לדעת רבים באותו סימפוזיון , עבודתה של באוש מסתמכת על סוגיות שזכו זה מכבר לבחינה במחול המודרני האמריקאי , שכבר נחשב מיושן אז . המשותף לפי דעתי לבאוש ולבראון הוא הדרך שבה שתיהן מאתגרות בפועל בצורה דומה רעיונות בקשר ל " מחול טהור " מהסוג שקיסלגוף ניסחה ב – , 1985 באמצעות מסגורה של החומריות של הגוף הרוקד בדרכים שמאלצות את הצופים להכיר בחומריותם הגופנית של הרקדנים . בדרך זו הן סותרות ציפיות אסתטיות מקובלות . אתגרים כאלה משמשים תמה ראשית בספר הזה . בשעה שאפשר לטעון שבראון עושה זאת באמצעות חקירה עמוקה של שורשי התפקוד המוטורי , באוש משתמשת בגישה למרחב ולמאמץ המבוססת יותר על לאבאן , לצד כלים מימטיים ודרמטורגיים , הכוללים לעתים חזרות על פעולות מכאיבות . אולם שתיהן משתמשות באלתור כבמרכיב עיקרי לתהליך הכוריאוגרפי . כל אחת מהן , בדרכה שלה , אתגרה את הצופים לזנוח דרכים שגורות ואוטומטיות לצפייה בהופעות מחול . התיאור של בראון ליצירתה מ – Man Walking Down 1970 " ) the Side of a Building איש יורד בהליכה על צד של בניין ” ) ממחיש כיצד בוחנת עבודתה בצורה ביקורתית רעיונות מקובלים בנוגע לשאלה מה זה מחול : Man Walking Down the Side of a Building הייתה בדיוק כשמה – שבע קומות . פעילות טבעית תחת לחץ של סביבה לא – טבעית . כוח הכבידה שמתכחש לחובתו . קנה מידה עצום . סדר ברור . מתחילים בפסגה , צועדים
|
|