|
|
עמוד:12
עוסק בשנותיה האחרונות של האמאמות בתימן שתחת שרביט הנהגתו של האמאם האחרון , אחמד בן יחיא . הדגש בפרק זה הוא על חדירתן של אידאות חדשות בדמות הלאומיות הערבית ותנועת הרפורמה . לצד ההתמודדות עם התסיסה שיצרו אלה , נאלצה האמאמות להתמודד עם התבססות נוכחותם של הבריטים בדרומה ובדרום - מזרחה של הארץ , אזור שנתפס בעיני האמאם כשטח אינטגרלי של תחום שלטונו . תימן נקלעה למבוכי המאבק בין מסורת למודרניזציה , ובסיומה של תקופה רצופת זעזועים קרס המשטר האמאמי מול מחוללי מהפכת ספטמבר . 1962 הפרק הרביעי , עידן המהפכות , מתמקד בשנות ה - 60 ובדינאמיקה המהפכנית ששטפה את הארץ . חצי האי ערב זרוע במשטרי מונרכיה מכל עבריו , באופן שרבים גרסו כי הישרדותן של מונרכיות בחלקו זה של העולם הערבי ראוי שתהיה מיוחסת לתכונות המייחדות אותו משאר חלקיו של המזרח התיכון . שבטיות , אסלאם שמרני וגורמים אחרים הועלו כהסבר להישרדותן של מונרכיות במרחב זה . תימן – שבטית , אסלאמית ושמרנית לא פחות משכנותיה – יצאה מכלל זה , ובמהלך שנות ה - 60 נמחו עקבותיה של האמאמות הזידית , שפינתה מקומה למשטרי המהפכה . דגל האחדות הערבית שהניף גמאל עבד אל - נאצר קיפל בתוכו שני מסרים מרתקים עבור מגזרים מסוימים בחברה התימנית : מצד אחד מאבק במשטר " הריאקציה " של העריצות האמאמית בצפון , ומצד אחר מאבק חסר פשרות בקולוניאליזם הבריטי בדרום . הדחתו של האמאם בהפיכת 1962 סללה את הדרך להקמתה של הרפובליקה הראשונה של צפון - תימן . זו ידעה בחמש שנותיה הראשונות ( 1967 - 1962 ) מלחמת אזרחים עקובה מדם . חותם ברור של השפעה מצרית חיצונית ומאבק חריף בין " מלוכנים " ל " רפובליקנים " מבית , הפכו את צפון - תימן שלאחר מהפכת 1962 לזירה נוספת של " המלחמה הקרה " הערבית . ממדי הקונפליקט אף התרחבו משעה שברית המועצות ניצבה לצד המצרים וארצות הברית ובריטניה לצד הסעודים , באופן שהמאבק ייצג בשיאו גם תחרות בין ברית המועצות והגוש הסוציאליסטי לבין " העולם החופשי " . בד בבד התחוללו בדרומה של הארץ תמורות שהכשירו את הקרקע למהפכה מסוג אחר . תבוסתם של הבריטים ובעלי בריתם בעדן , בנובמבר , 1967 סללה את הדרך להקמת " הרפובליקה העממית של דרום - תימן " ולכינונו של המשטר המרקסיסטי המוצהר היחיד בעולם הערבי .
|
|