|
|
עמוד:13
פואנקינוס מייצגת התנהלות יומיומית של שוק עבודה מצליח ומודרני . קריאה בטקסט זה מאפשרת להצביע על סכנה נוספת – הפנמה וקבלה , בקרב הנשים עצמן , של התנהלות עסקית המייחסת להן מעמד של עובד מסוג אחר , מתאים פחות מגבר לקידום וחשוף יותר לפגיעות סמויות בכבוד , המתרחשות מדי יום ביומו במרחב התעסוקה . הפרק האחרון בשער זה עוסק בפגיעה הייחודית בכבודן של נשים בזנות . באמצעות שני פסקי דין וקטע קצר מאלנבי של גדי טאוב מצטייר הקלון החברתי הנגזר על נשים בזנות על ידי מערכת חברתית , כלכלית ומשפטית המתייגת אותן כנטולות כבוד . השער השלישי מפנה מבט אל פגיעה בכבוד וכינון כבוד במסגרות של ארגונים היררכיים במובהק . פרק א עוסק בסיפורו הידוע של הרמן מלוויל בארטלבי . במרכז הסיפור אדם המועסק בעבודה שבה הוא משמש מעין מכונה המופעלת על ידי המעביד מתוך שלילת אנושיותו באופן שמוביל לעמדה קיצונית של סירוב עד מוות . פרק ב מוביל למחוזות ההיררכיה הצה " לית . קטע מספרו של רון לשם אם יש גן עדן מייצג את המורכבות של שמירה על כבוד ואת חיוניותה גם , ודווקא , בארגון צבאי נוקשה . הוא מדגים כיצד כינון של רגישות וכבוד במסגרת זו מתבטא באיזון מורכב בין כוח וסמכות לבין אמפתיה ואיפוק . פרק ג מציג שני טקסטים המתארים מפגש בין רופא לחולה . מדובר בשדה יומיומי מורכב המייצג פערי כוח ומידע , חרדה ופגיעות , ומציב את ההכרה בכבוד במרכז . חדר מספר 10 של יהושע קנז מסרטט את עוצמת הפגיעה בכבוד הנוצרת כלאחר יד על ידי רופא משפחה במפגש עם מטופל קשיש . מול סצנה זו מוצב טקסט שכתב ד " ר גידי שטיין – תיאור עדין ופשוט לכאורה , המדגיש את הדרכים המעודנות שבאמצעותן ניתן להכיר בכבודם של מטופלים ואת עוצמתה של ההכרה בכבוד בסיטואציה רפואית . הפרק האחרון עוסק במצבם של העובדות והעובדים המכונים " לא חוקיים" דרך ספרה של אבירמה גולן אשה זרה . הטקסט חושף את המנגנון החברתי המאפשר העסקה נרחבת של גברים ונשים בעבודות שמעטים היו בוחרים בהן בחירה חופשית – עבודות נטולות כבוד , תגמול ראוי או אופק של מימוש עצמי . עובדים אלה נשארים שקופים בעינינו שלנו , " המקומיים " , ושקיפות זו מצמצמת את אנושיותם ומכרסמת בכבודם . הקשב המתאפשר דרך גיבורת הסיפור חותר תחת האפשרות של אי - ראיית הזולת " הלא חוקי " .
|
|