רחל אוירבך ופעלה

עמוד:10

והצליח להימלט משם ( אגב , העד הצטרף לאחר מכן ליחידת הלוחמים של הנרער הציוני בפיקודו של יעקב פראשקר , נפצע בקרב ונפטר בימי המרד באפרי ל 1943 בגיטר הברער כשנשקו בידו , כאחד המטיפים הנלהבים ביותר לנקמה בגרמנים ) . כאשר ההלה הוועדה ההיסטורית היהודית את פעילותה המבורכת בחלק המשוחרר של פולין , הצטרפה רחל ללא דיחוי לשורותיה , ואז פגשתי בה לראשונה . מיד החלו לזרום אל הוועדה הן עדי ראיה והן כתבי יד ומסמכים , שלא ידעה קודם שום דניקומנטאציה יהודית . והדוקומנםאציה ההיסטורית של עמיס אחרים לא כל שכז - הופיעו בעלי יומנים וזכרונות כתובים במחבואים וביקשו למסור אותם לידיים נאמנות * מיד הופיעו גם אנשים מן השורה , שכתבסו במאורעות מסמרי ^ יער , במעשי אכזריות ופשע העולים על דמיון האדם וכו במעשים נואשים בלתי ' בשכחים , הם יקדו ברצח לספר ולתאר כל זה . להתחלק עם מישהו כמטען שעמסו , וגם להתפרק ממבו . בלחץ רושמי רשומות וולונטאריים התארגנה קבוצה שעיברה את תוכנית הפעולה הראשונה . יש לזכור שחוץ ממעטים יוצאים מךהכלל , נשרפו ואבדו בעת מאורעות הש 1 אה רוב הארכיונים של מוסדות הציבור היהודיים שנוסדו בימי הכיבוש — המקור היהודי העיקרי שעשוי היה לשמש משקל כנגד החומר ממקורות זרים ולמלא בתוכן יהודי מה שניתן לשיחזרר על סמך התיעוד הנאצי . לצורך אירגון , איסוף התיעוד והמחקר שהלכו והתרחבו — יצא לאור עלד בסזף , 1945 בהשתתפותה הפעילה של רחל , מדריד לגביית עדויות דשורה של שאלונים לנושאים מיוחדים . בוועדה ההיסטורית קיבלה רחל על עצמה את הטיפול הראשון בחומר מיועד לפירסום . היא הכינה לדפוס את ספרו של ליאון וייליציקר , אסיר מחנה יאנרבסקה בלבוב , שהועבר אחר כך ל , בריגאדת מוות , " — עוצבת מיבצע מיוהדת — 1005 שתפקידה היה לטשטש בגאליציה המזרחית את עקבות הרצח ההמוני שניצעו הנאצים במשך שלוש השנים - הספר . שהופיע בהוצאת הוועדה ההיסטורית היהודית , בצירוף מבוא והערות מאת רחל , זכה למספר תרגומים , והמחבר הופיע בתור עד במשפטי נירבברג וכו במשפט אייבמ ! נירלשלים ,

ספרית פועלים

מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר