|
|
עמוד:12
" היחסים המיוחדים " בין ישראל לארצות - הברית - " מיוחדים " מהזווית הישראלית בעיקר - היו מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת המוקד העיקרי של הדיפלומטיה הציונית והישראלית ( עם הפסקה קצרה במלחמת סיני ‑ סואץ ב - . ( 1956 אני סבור שגם בעתיד מדיניות החוץ הישראלית חייבת להיות מושתתת על אותם יסודות . דיפלומטיה , ובפרט הדיפלומטיה הישראלית , גם איננה יכולה להתעלם מאירועים שקורים או מדעות שרווחות במציאות הפנימית - לא במדינה שאותה הדיפלומט מייצג , ולא בזאת שאליה נשלח . במילים אחרות , דיפלומט , כדי לא ליצור עימותים מיותרים הן בחזית הפנימית שלו והן כלפי המדינה בה הוא משרת , צריך לנסות כמיטב יכולתו לגשר בין ביטויים פוליטיים שונים - מבית ומחוץ כאחד . לעתים נשמעות גם דעות שניתן לכנותן " פוסט - דיפלומטיות " , כאילו בעידן האינטרנט והטוויטר אין עוד חשיבות לדיפלומטיה מסורתית . טענה אחרת גורסת שבמצב בו ראשי מדינות יכולים לתקשר ביניהם באופן מתמיד ובלתי אמצעי , אין השגריר ממלא עוד פונקציה חיונית כבעבר . אין לכך על מה לסמוך , בין היתר מפני שיחסים בין מדינות , בוודאי אלה שבין ישראל לאמריקה , אינם מתמצים ברשימה קצרה של נושאים וסוגיות מזדמנים , אלא שהם כה רחבים וחובקי עולם שהם מחייבים טיפול וקידום תמידיים . יתרה מזאת , פגישות ושיחות בין מנהיגים , שלא קדמו להן הכנות יסודיות מצד הדיפלומטים משני הצדדים , לרוב לא יובילו לסיכומים של ממש , וגם לאחר שכבר הושגו הסיכומים , נדרש המשך טיפול ומעקב קפדני על יישום הסיכומים , תפקידים שאותם ממלאים הדיפלומטים . גם להכנת דעת הקהל במדינות השונות , הדרושה לקידום אינטרסים והסכמים , אין תחליף לפעילות הדיפלומטים במקום . המחשבות על עברו של העם היהודי ועל עתידו היו , במידה רבה , גורמים במשיכתי לפעילות ציבורית . בכל תחומי פעילותי כשגריר ישראל באמריקה - והם היו רבים ומגוונים - התחום שהיה , אולי , הקרוב ביותר ללבי היה המעורבות הפעילה בחיי הקהילות היהודיות , בלא שים לב לאיזה זרם דתי השתייכו וללא התייחסות לדעות הפוליטיות של חבריהן . אני מאמין גדול בגדולתו וייחודו של העם היהודי באשר הוא , אך גם במרכזיותה של מדינת
|
|