|
|
עמוד:7
אבניאל מבצלאל רחל סוקמן ביקטרינבורג שבהרי אורל הלכה והתעצמה אהבת האמנות אצל מרדכי דיקשטיין , אז צעיר בן שמונה עשרה , תלמיד בית הספר הגבוה לאמנות ( מי שלימים יעברת את שמו למרדכי אבניאל ) . בעוד העיסוק באמנות היה בבחינת כמיהה פרטית מילדות , עמו החלה להתגבש באישיותו הכריזמטית מוּדעוּת לשייכותו החברתית – לאומית ושאיפה עזה לממשה . כישרונו האמנותי ואופיו המנהיגותי נשזרו זה בזה על רקע צמיחת התנועה הציונית בעיר מוסקבה . עד מהרה הפך לחבר פעיל בתנועה ונבחר מטעם " צעירי ציון" לשמש כציר לוועידה הציונית במוסקבה ב – . 1920 מיד עם הגיעם לעיר , נאסרו דיקשטיין וחבריו על ידי הקומוניסטים המקומיים , מטעמים שלא הובהרו , ונשלחו לכלא בוטירקה הסמוך . עם שחרורם , בסיוע הג ' וינט האמריקני , הוחתמו חברי הקבוצה על מסמך התחייבות שלא לעזוב את שטח רוסיה . כמנהיג קבוצת " החלוץ " שכנע דיקשטיין את חברי הקבוצה לשים את פעמיהם אל ארץ הקודש , והם יצאו את רוסיה באופן בלתי לגאלי . בסופו של מסע מפרך דרך פולין הגיעו בשנת 1921 לארץ ישראל . מסמך , שנשמר מאותם ימים , מעיד כי עברו בוורשה , ושם הונפקה לדיקשטיין , ככל הנראה , תעודת זהות חדשה . עמ ‘ 80 לאחר הגיעם ארצה פנו חברי הקבוצה לעבוד בחקלאות . במשך כשנתיים קטפו תפוזים בפרדס גולדברג סמוך לפתח תקוה . ב – 1922 או ב – 1923 ( הדעות באשר לתאריך המדויק חלוקות ) ארגן דיקשטיין , שהיה אמן וראש הקבוצה , את חבריו לביקור בתערוכת פיסול של פרופ ' בוריס שץ בגימנסיה הרצליה שבתל אביב . הפגישה הגורלית עם שץ , מייסד ומנהל בית הספר לאמנות ואומנות בצלאל בירושלים , הובילה לעזיבתו של דיקשטיין יחד עם חברתו את קבוצת הפועלים . הוא נענה להזמנת שץ לעלות לירושלים כדי ללמוד במחלקה לחיטוב בשנהב ( פיסול זעיר ) בבצלאל , שבראשה עמד באותם הימים מאיר גור – אריה , מורהו הראשון במוסד . בשנת הלימודים 1922 / 23 החל דיקשטיין לחבוש את ספסלי בית הספר בצלאל , שהיה מזוהה עם תפישת עולם יהודית ציונית , ועודד שימוש בסמלים יהודיים ומקומיים ושימורם – סמלים שעלו בקנה אחד עם השקפתו בדבר זיקתו של העם היהודי ושייכותו לארץ ישראל . תפישה זו הובילה להחלטתו של מרדכי לעברת את שם משפחתו מדיקשטיין לשם ישראלי . על פי מסמכים מאותה תקופה , בתחילה היה שמו אבניאלי , ורק כעבור שנתיים התקבע כאבניאל . שינוי השם תאם את רוח המקום והזמן . הייתה זו התקופה , שבה פנה שץ לתלמידיו בבקשה להעניק לבניהם הבכורים את השם " בצלאל " ; ואכן ידוע כי לקריאה נענו מרדכי נרקיס והתלמיד החדש , אבניאל , שיצר קמע מופלא בשם זה לציון לידת בנו הבכור ב – . 1924 עמ ‘ 76 משנת 1922 / 23 עד 1929 היה אבניאל תלמיד ולאחר מכן מורה בבצלאל . עמ ‘ 81 במקביל שימש כחבר פעיל ומרכזי בתנועה הרוויזיוניסטית בירושלים . כך הוסיפה להתקיים בתוכו
|
|