|
|
עמוד:14
הדרך של לאו - דזה הפילוסוף הסיני לאו - דזה - " המורה הנעלה / הזקן " ( רושי ביפנית ) , מיסד הדאואיזם , היה בן זמנו של קונפוציוס . בהמשך , הפילוסוף הסיני ג ' ואנג - דזה - " המורה ג ' ואנג " ( סושי ביפנית . 301 - 370 לפני הספירה ) , היה מפרשה הגדול . ללאו - דזה מיוחס החיבור דאו ‑ דה ‑ ג ' ינג - " משנת הדרך והמידה הטובה " , שהוא ספר היסוד של הדאואיזם . בחיבור זה מוסבר באמצעות שמונים ואחת קטעי שירה קצרים , מהו ה " דאו " ומהי הדרך שבאמצעותה החברה והאדם יחיו בהרמוניה עם הדאו . פירושה המילולי של המלה הסינית דאו ( דו ביפנית ) , הוא " דרך " , והכוונה היא דרך היקום , היסוד הטבעי או הטבע האמיתי של היקום . הקונפוציוניזם ייחס לדאו מובן של " אמת " , מוסריות , גישה לחיים . לעומתו הדאואיזם העניק לדאו משמעות מטאפיסית , שמעל לטבע , במובן התבונה העליונה , העיקרון השולט ביקום , העיקרון שביסוד כל הבריאה - מושגים נטולי משמעות מוסרית . הדאו הוא הכוח המניע של היקום , הכוח המתבטא בחוקי הטבע . הדאו אינו יכול להיות הוויה , ולכן הוא מתואר כריוקת . אי אפשר להגדירו , אבל אפשר לחוות אותו . מטרת הדאואיסט הוא לחוות את הדאו , שמציאותו גרמה לעולם התופעות להיווצר . מהאפשרויות שבכוח ( פוטנציאלים ) האינסופיים נאצלו התופעות . במצב בו התודעה חווה את הדאו , התודעה שומעת לא באמצעות האוזניים , ורואה לא באמצעות העיניים . התודעה אינה אחוזה במחשבות וידע נרכשים , אלא פתוחה לזרימה החופשית של הטבע ותופסת את המאציל - את הדאו . בניגוד לקונפוציוניזם , הטיף הדאואיזם לשחרור מהתבניות המוסכמות הנוקשות . לאדם יש תשוקות ורצון חופשי , אולם לעיתים האדם אינו משתמש בהם באופן נכון , בין היתר משום שהחוכמה המוסכמת היא מלאכותית , יוצרת דיעות קדומות מוטעות . הדאואיזם שאף לפתח את העצמוניות ( הספונטניות ) הטבעית המקורית הטמונה בכל אדם , ללמד את האדם לנהוג לפי טבעו המקורי , וכך הוא יחווה את הדאו , והנהגתו תהיה בהרמוניה עם הדאו .
|
|