|
|
עמוד:12
כותב השורות האלה מן הסתם רמז לו לקפקא משהו על הרצון להחלים , וחלק על דעתו בדבר סיבת מחלתו . ועל כך השיב לו קפקא במכתב אחר : " אשר לסיבות המחלה , אינני עקשן , אלא אני עומד על דעתי , הואיל ומצויות בידי במידת מה התעודות המקוריות , ואני אף שומע איך הריאה , הנוגעת ראשונה בדבר , כאילו מרשרשת בהסכמה . " ברור שאתה צודק , לצורך החלמה יש צורך קודם כול ברצון להחלים , והנה קיים בי הרצון הזה , אבל כנגדו , אם ניתן הדבר להיאמר בלי כחל ושרק , קיים גם הרצון שכנגד . לכשתרצה , הרי זו מחלה מענק , והיא שונה מכל המחלות שחליתי בהן עד כה . דומה הדבר לאוהב מאושר שאומר : כל מה שקדם לזה לא היה אלא אחיזת עיניים , זאת הפעם אני אוהב באמת . " חיי הכפר נעמו לו . הוא מצא בהם מרגוע , ראה בהם פגרת נופש , והתבונן בהם מתוך הומור . בעת ההיא כתב לי כך : " בדרך כלל איני מרבה לקרוא , חיי הכפר הם כל כך לפי רוחי . לאחר שהתגברת פעם על הרגשה זו , על כל הלא נעים שבה , כלומר שאתה חי בגן חיות ערוך על פי עקרונות חדישים , שלפיהם קורא דרור מלא לחיות שבו , שוב אין לפניך חיים חופשיים ומרחיבים את הדעת יותר מן החיים בכפר — חיים של חירות מן הבחינה הרוחנית — ואתה נתון במידה פחותה ככל האפשר ללחצם של עולם העבר והעולם שמסביב . תמיד ביקשתי להיות כאן . " ובמכתב אחר כתב : " חיי כאן מצוינים . אמנם אין לי חדר מלא שמש , אבל כנגד זה יש לי מקום שטוף אורה לשכב בו : גבעה , ושמא רמה קטנה , בלב מכתש רחב שצורתו חצי עיגול , שעליו אני חולש . שם אני שוכב כמו מלך , בגובה אחד כמעט עם פסגות הגבעות הסוגרות עליי . והודות ליתרון זה שבמבנה הסביבה הקרובה כמעט אין איש רואה אותי , וזה נעים לי מאוד , הן בגלל הרכבו המסובך של כיסא המרגוע
|
|