|
|
עמוד:9
ביסודו , חסר התחשבות בפרט , ברצונו ובשאיפותיו . ברמה הבינלאומית , לא הוכיח המשטר הקומוניסטי כל התחשבות במדינות הקטנות בגוש שעליו חלש ובתושביהן . אך גם הדגם האמריקני נראה לי חסר תוחלת שכן הוא היה חסר כל חמלה ראויה בהתנהלותו הפנימית . לא היתה התחשבות באזרח חסר האמצעים , לא ניתן לו הסעד הרפואי במרחב הציבורי , ולמעשה , כפי שפירשתי זאת , היחיד הופקר לגורלו . גם בהתנהלותה בזירה הבינלאומית נראה שארצות הברית חסרה התחשבות באחר . הסיוע שהושט נועד לעתים להאדרתה של וושינגטון ולקידום האינטרסים של היצרן האמריקני . לעומת זאת , סין העממית בימיה הראשונים הצטיירה כנאיבית וכבעלת רצון טוב לסייע לעולם השלישי . באפריקה , למשל , שליחיה , כמו עמיתיהם הישראלים , הצטיינו בהתחשבות בתושבים המקומיים . בניגוד לנציגי מדינות המערב האחרות , הם לא התגוררו ברבעים מהודרים ומבודדים משלהם , אלא חיו בצמוד לאוכלוסייה המקומית שלה סייעו . ייתכן שהיה בגישתי משהו מהתפיסה הנאיבית ‑ אוטופית . ההיסטוריון יעקב טלמון היה מכנה אותה אולי " שביב של משיחיות מדינית שנגועים בה יהודים " . הזיקה שפיתחתי לסין נוצרה אפוא מבעד לעדשה אידיאולוגית . כסוציאליסט ( היום אפשר לומר סוציאליסט מן הדור הישן עם עדכונים שהזמן מחייבם ) , האמנתי שבייג ' ינג , ולא מוסקבה או וושינגטון , תהיה המבשרת של חזון חדש ומאתגר למדינות העולם השלישי . מנהיגים מסוגו של ג ' ו אן ‑ לאי , שהיה דיפלומט מנוסה , איש מעשה אינטליגנטי , עדין ובעל עקרונות , כבשו את דמיוני . הוא נראה לי אז איש כלבבי ( היום , בעקבות ספרים חדשים שראו אור , ובמיוחד ספרם של רונג ג ' אנג וג ' ון הלידיי , הוא מצטייר כאסקופה נדרסת של מאו דזה ‑ דונג , ואופורטוניסט ממדרגה נמוכה ) . מכל מקום , היו אלה ימי טרום מהפכת התרבות הגדולה בסין , ימים של התפכחות לאומית מהאסון הנורא שהמיט חזון " הקפיצה הגדולה קדימה " מיסודו של מאו , אותו ניסיון נואל להביא סוציאליזם אוטופי , אסכטולוגי , כאן ועכשיו . התנהלותה של סין היתה מתונה . לרגעים נדמה שהנה היא מצטרפת למשפחת העמים ומייצבת את עצמה במישור פרגמטי נהיר לכול . האם הצטרפתי בדיעבד להוגים גוטפריד לייבניץ , לואי לה קומט , אטיין סילואט , ז ' אן ‑ בפטיסט דוהולד ולוולטר - כלומר , לכל מי שדמה לפרנסואה קניי שהעצים את " החלום הסיני " , שעיקרו התפעלות כמעט לא מבוקרת מסין ? ישראל של טרום מלחמת ששת הימים , " הרפובליקה הראשונה " כפי שאני נוהג לכנותה , היתה בעבורי לא רק מולדת אהובה אלא אף אוטופיה בדרך ,
|
|