|
|
עמוד:14
לעברית את הרומן ההיסטורי ' אספרתקוס ' . מדוע אפוא לא כתב באותה שעה סיפור משל עצמו על שמשון או על דוד המלך ( הרצון לכתוב רומן על חייו של המלך דוד ליווה אותו שנים רבות )? בעשורים הראשון והשני של המאה כתב צרור סיפורים קצרים מלאי רעננות ומשובה שהתבססו על חייו כילד ונער באודסה וכסטודנט ברומא ובברן . בכמה מהסיפורים עולות בפירוש נימות ודמויות שמצאו את תיקונן המלא רק ב ' חמישתם' ( ראו , למשל , את הקשר בין הסיפור ' השיטים ' לתיאורו של סריוז 'ה מילגרום , הפוחח המהלך קסם , ואת הקשר בין הסיפור ' וסיובה ' לפרשת חייה המחתרתיים של ליקה ברומן המאוחר ) . בגוף הרומן מסביר המחבר את הדמיון הרב בין כמה גיבורות של סיפוריו המוקדמים ובין דמותה של מארוסיה , הבולטת שבחמשת הבנים והבנות של משפחת מילגרום , ואומר שאותה מארוסיה טבעה את חותמה על חייו כשהיה איש צעיר ובדרך זו התגנבה לדמויות של תופרות ומשרתות איטלקיות ( ולאחר מכן לזו של סמדר , אהובתו הפלשתית של שמשון ) והשפיעה על עיצובן . מה עיכב אפוא עד אמצע שנות השלושים את פריסת הסיפור על מארוסיה , אחיה ואחותה , כשזיכרון המאורעות המסופרים — כולם מתרחשים במהלך העשור הראשון של המאה — כבר איבד , כמו שמודה המספר עצמו , הרבה מן הדיוק והחדות שלו ? בעל כורחנו עלינו להניח שזמן רב היתה הדרך אל הרומן חסומה משום מה בפני ז ' בוטינסקי . וזאת למרות חינוכו הספרותי הרוסי שקבע לז 'אנר הרומן מקום מרכזי כל כך . או שמא היה זה החינוך הזה דווקא שכבל את ידיו ? יחסו לתרבות הרוסית ול ' רוח ' הרוסית היה אמביוולנטי , ולעתים אף שלילי מוצהר . הללו , נהג לומר , כמותם כנהרות הרחבים של רוסיה המוליכים מים אדירים ל ' שום מקום ' — אל אוקיינוס הקרח הצפוני או אל הים הכספי , ימה ענקית אך כלואה בלבה של יבשת נידחה וצחיחה . הוא 11 רפאל ג ' ובניולי , אספרתקוס — סיפור היסטורי מימי מרידת העבדים במלכות רומא , הוצאת תורגמן , אודסה . 1913 12 זאב ז ' בוטינסקי , סיפורים ( תרגם חנניה רייכמן ) , הוצאת ערי ז ' בוטינסקי , ירושלים תש " ט , עמ ' 88 - 81 ( להלן סיפורים ) . 13 שם , עמ ' . 196 - 183
|
|