על אודות המקורות הבתר-מקראיים הנזכרים בספר

עמוד:151

ראיית המגילה כאלגוריה , כביטוי שירי ליחסי האלהים ( האוהב ) וכנסת ישראל ( אהובתו ) . שמות רבה מדרש לספר שמות המורכב משני חלקים . הראשון ( פרשות א - יד ) עוסק בפרקים א - י של ספר שמות , דן בהם על - פי סדרם ומביא עליהם מסורות אגדיות רבות ומגוונות . שפתו עברית וזמנו כנראה המאה התשיעית ( ראה אור במהדורתו המדעית של א ' שנאן [ ירושלים תשמ " ד , ואליה הפנינו בציטוטים ממדרש זה עד לפרשה יד ]) . חלקו השני של המדרש עוסק בפסוקים נבחרים מספר שמות ודומה מצד לשונו ואופיו הספרותי למדרש התנחומא ( ראו בערכו ) . אף חלק זה כתוב עברית וזמנו מן המאה השביעית לערך . תוספתא אוסף של חומר תנאי שלא נכלל במשנה של ר ' יהודה הנשיא . לשונה עברית ומקובל לומר שהיא התהוותה ונערכה בארץ ישראל במאת השנים שלאחר חתימה המשנה . התוספתא בנויה על - פי דגם המשנה ונושאיה ויחסה אליה הוא רב - פנים : לעיתים היא מנמקת את המשנה , לעיתים סותרת אותה ולעתים מוסיפה עליה או מרחיבה אותה . את התוספתא הוציאו במהדורות מדעיות מ " ש צוקרמאנדל ( מהדורה שנייה , ירושלים תש " ל ) ושאול ליברמן ( ניו יורק תשט " ו - תשל "ג [ לסדרים זרעים , מועד , נשים וחלק מסדר נזיקין ]) . תלמוד בבלי התלמוד הבבלי הוא חיבור רב היקף , הבנוי בעקבות המשנה ומרחיב בעיסוקו בהלכה ובאגדה , במחשבה ובמוסר , בהיסטוריה ובתאולוגיה ובשאר תחומי הידע האנושי . הוא כתוב בעיקרו בארמית בבלית שנהגה כשפת הדיבור בבבל של תקופת היווצרותו ( המאות השלישית - השישית ) , אך הוא משבץ במהלך דבריו גם מסורות עבריות קדומות שהגיעו אליו מארץ ישראל . הפירושים הרבים שזכה להם מאז ימי הגאונים ועד ימינו , ביאורים וחידושים , פלפולים והרחבות , עשו אותו בעליל לחיבור המרכזי של התורה שעל - פה , אשר עיצב את לשונו של עם ישראל , ספרותו , הלכתו ומחשבתו . תלמוד ירושלמי התלמוד הירושלמי , המכונה גם " תלמוד ארץ ישראל " , מכיל את תורתם של אמוראי ארץ ישראל שחיו במאות השלישית - החמישית . הוא כולל דיון מגוון בנושאים רבים , בהלכה ובאגדה , בעקבות כארבעים מסכתות של המשנה . התלמוד הירושלמי כתוב ארמית גלילית , ונראה שבאזור גם זה נתהווה , לפחות במרביתו . לא רבים עסקו בו , ועל כן עלו בנוסחו שיבושים רבים ופירושיו מעטים במספר . התלמוד נדפס לראשונה בוונציה בשנת רפ " ג , ולאחרונה התפרסם בידי י ' זוסמן מתוך כתב היד היחידי שלו , כתב יד ליידן ( ירושלים תשס " א ) , ועל -פי נוסח זה ראוי לצטטו . תנחומא מדרש העוסק בכל חמשת חומשי תורה וקרוי על שמו של רבי תנחומא בר אבא , מגדולי הדרשנים בארץ ישראל בתקופת האמוראים , אף שכנראה אין הוא מחברו היחיד או העיקרי . המדרש בנוי מדרשות ארוכות המיוסדות על פסוקים נבחרים מן התורה , פסוקים שבהם נהגו לפתוח את קריאתה לפי מנהגי הקריאה בתורה בארץ ישראל . מדרש התנחומא , הכתוב בעיקר עברית ומצטיין בצורות ספרותיות ובלשונות המיוחדות לו , נערך באזור ארץ ישראל , אך שאלת זמנו לא הוכרעה וסביר לומר שיש בו שכבות רבות ושהוא הגיע לגמר גיבושו במאה השישית או השביעית . בידינו הוא מצוי בשתי מהדורות , זו שנדפסה בקושטא בשנים ר " פ-רפ " ב וזו שפורסמה בידי ש ' בובר , וילנה תרמ " ג . תרגום אונקלוס התרגום הארמי הנפוץ ביותר והסמכותי ביותר לתורה . על - פי המקורות היה אונקלוס גר צדק שחי בארץ ישראל בשלהי המאה הראשונה לספירה ובראשית המאה השנייה . תרגום זה נדד מארץ ישראל לבבל , ושם

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר