ד, ד-יא ה׳ מלמד את יונה לקח

עמוד:122

ד , ד - יא ה׳ מלמד את יונה לקח פרק ד פסוק ד ויּאמר ה ' ההיטב חרה לךְ : על תפילתו - טרונייתו הארוכה יחסית של יונה משיב ה ' בשאלה קצרה בת שלוש מילים : " ההיטב חרה לך ? " את שאלתו של ה ' , היודע כי " היטב " - היינו בשיעור רב , הרבה מאוד ( ראו דברים ט , כא ; יג , טו ועוד ) - חרה לו ליונה ( ראו פסוק א ) , ניתן להבין בשתי דרכים : כשאלה רטורית שאין האלוהים מצפה עליה לתשובה , או כשאלה של ממש . אם שאלה רטורית לפנינו , משמעה הוא : אכן , יודע אני שחרה לך היטב ( וראו בדומה את דברי ה ' לקין : " למה חרה לך ולמה נפלו פניך ? " [ בראשית ד , ו ] , שאלה שמשמעה : אין סיבה לחרונך ) . אם שאלה של ממש לפנינו , הרי שהיא נועדה לפתוח ליונה פתח לתשובה , להמשך השיג והשיח שלו עם ה ' , אך יונה אינו נענה לאתגר זה . כך או כך , המילה הפותחת את דברי ה ' בפסוקנו , " ההיטב " , מתקשרת אל סוף דברי יונה : " טוב מותי מחיי " . אף שיונה הוא שפתח בשיחה עם ה ' , בתפילתו ( פסוקים ב - ג ) , הוא בוחר שלא להשיב לה ' על שאלתו זו , ולפיכך יפתח כעת ה ' במהלך אשר יגרום ליונה להשיב לו על שאלה דומה בהמשך . פסוק ד פותח אפוא שני שלבים בלימוד הלקח שמלמד ה ' את יונה : ( א ) שאלתו הראשונה של ה ' ובעקבותיה סדרת פעולות ( מינוי הקיקיון , רוח הקדים והתולעת ) המובילה לבקשה שנייה מצד הנביא שה ' יטול את חייו ( פסוקים ד - ח ); ( ב ) שאלה שנייה של ה ' , הדומה לכאורה לראשונה , " ההיטב חרה לך על הקיקיון " ( פסוק ט ) , אך שונה ממנה תכלית השינוי . על שאלה זו אכן ישיב יונה , ותשובתו תשמש יסוד ללקח שה ' מלמד את הנביא ( פסוקים י - יא ) , וזאת בשאלה רטורית שאינה מותירה הפעם כל פתח למענה , ובה גם מגיע הסיפור אל סופו . בין ה " א לה "א במאות פסוקים עושה המקרא שימוש בה " א השאלה , כגון השאלות שמציב משה למרגלים כאשר הוא שולח אותם לארץ כנען : " וראיתם את הארץ ואת העם היושב עליה החזק הוא ? הרפה ? המעט הוא אם רב ? " ( במדבר יג , יח ) וכן שאלת יהושע את מלאך האלוהים המתגלה אליו , " הלנו אתה אם לצרינו ? " ( יהושע ה , יג ) . מנקדי המקרא הבחינו בין ניקודה של ה " א הידיעה לזו של ה " א השאלה . ה " א הידיעה מנוקדת דרך כלל בפתח ובאות שלאחריה יבוא דגש - כגון : " הים " - ואילו ה "א השאלה ניקודה דרך כלל בחטף פתח ואין דגש באות שלאחריה . ( ויש לכללים אלה כמה וכמה יוצאים מן הכלל , כגון בפסוקנו . כאשר ה " א השאלה באה לפני האותיות הגרוניות אחה " ע שאינן מנוקדות בקמץ , תנוקד ה " א השאלה בפתח . ) הבחנה זו בין שני שימושיה של האות ה " א מסייעת לנו לא אחת בהבנת פסוקי מקרא ואף בהימנעות משיבוש . לדוגמא : המילה הפותחת את הפסוק הידוע , " הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים " ( ירמיה לא , כ ) , מנוקדת בראשה בחטף פתח והאות בי " ת שלאחריה איננה דגושה , ללמדך ששאלה לפנינו ולא קביעה : האם אפרים הוא בן יקיר ? מי ששר את הפסוק הזה בהדגשת האות בי " ת חוטא אפוא למשמעו . העברית החדשה ממעטת להשתמש בה " א השאלה . תחת זאת היא מוחלפת לעיתים במילית שאלה ( במקום " השלום לך ? " יאמרו היום " מה שלומך ? " ) או שהיא מסתפקת במשפט חיווי , ורק האינטונאציה מגלה

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר