|
|
עמוד:116
פרק ד פסוק ב ויּתפלּל אל ה ' ויּאמר אנּה ה ' הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי על כּן קדּמתּי לברח תּרשישה כּי ידעתּי כּי אתּה אל חנּון ורחום ארךְ אפים ורב חסד ונחם על הרעה : תפילתו השנייה של יונה ( פסוקים ב - ג ) מעוררת חיוך אירוני . אם בתפילה הראשונה ביקש רחמים על עצמו ( ב , ב - י ) , הרי שבשנייה הוא מתלונן על רחמיו של אלוהים , אשר נכמרו על אנשי נינוה , ומבקש את מותו שלו . פתיחת תפילתו של יונה מזכירה את תפילת המלחים : " אנה ה ' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה " ( א , יד ) . המלחים ביקשו על חייהם ואף הצטערו על אובדנו של יונה , אף שהיה הגורם לצרתם , ואילו יונה מצטער על הצלתם של אנשי נינוה , שלא עשו לו כל רע . בניגוד לצפוי , בקשת יונה מאלוהים ( ראו בפסוק הבא ) אינה באה מייד לאחר נוסחת הפתיחה , לאחר הבקשה " אנה ה '" . בין נוסחת הפתיחה לבקשה מסביר יונה על דרך ההבזק לאחור את טעם בריחתו : " הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי " וגו ' . " זה דברי " פירושו : זו מחשבתי ( ראו לעיל , בפירוש ל - ג , י ) , ומתברר עתה לקורא כי יונה שברח מפני אלוהיו העדיף את דברו שלו על " דבר ה '" ( א , א ) . דחיית ההסבר לבריחתו של יונה עד לשלב זה של העלילה יש בה גם כדי להשאיר את הקורא במתח ובציפייה , וגם כדי להצביע על שיאה של העלילה : העימות בין תפיסותיהם השונות של יונה ואלוהיו . החלטתי לברוח - אומר יונה - מיד כששמעתי את דבר ה ' , " עד היותי על אדמתי " , כלומר : בעוד היותי , בשעה שהייתי עדיין בארצי ( וראו שיר השירים א , יב : " עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו " ) . המלחים שאלו את יונה מאיזו " ארץ " הגיע ( א , ח ) , אך יונה מדבר על המקום שיצא ממנו כעל " אדמה " , ושתי המילים נרדפות לא אחת בלשון המקרא . יונה לא היסס לרגע : " על כן קידמתי לברח תרשישה " , היינו ברחתי בהקדם , נחפזתי לברוח . יש לשים לב לכך שיונה נמנע מלומר " לברוח מלפניך " ( בניגוד לאמור לעיל : " מלפני ה ' הוא בורח " [ א , י ]) , כיוון שלא נוח לו ליונה להודות בגלוי באזני האלוהים כי ביקש לברוח מפניו . בריחת יונה נובעת , לדבריו , מביטחונו בסליחת ה' לשבים מדרכם הרעה : " כי ידעתי " , ביטחון העומד בניגוד לדברי מלך נינוה שאמר " מי יודע " ( ג , ט ) . ומה ידע יונה ? חלק מי " ג המידות , מהותו של ה ' שאותה הציג בפני משה עם מתן הלוחות השניים : " ה ' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת . נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פוקד
|
|