ג, ה-י חזרת אנשי נינוה בתשובה ומחילת ה׳ להם

עמוד:103

עפר ואפר בספרנו נזכרים בתגובתם של אנשי נינוה ומלכה על קריאת יונה - בצד חזרה בתשובה - גם כמה מנהגים שעניינם ביטויי אבל או צער ומצוקה : צום ולבישת שק ( המיוחסים לא רק לבני האדם אלא גם לבהמות , ראו בפסוק הקודם ובפסוק הבא ) , הסרת בגדי פאר , ישיבה על האפר וזעקה - תפילה . הקשר בין האפר - בין שהוא עפר ובין שהוא אפר שריפה - לבין האבלות והמצוקה בא לביטוי בדרכים נוספות במסורת עם ישראל . כך , למשל , מתארת המשנה ( תענית , פרקים א - ב ) את סדר התעניות שנהגו בתקופה של בצורת ( או אסונות טבע אחרים ) : פרט לצום ולתפילה בציבור ( שלוותה בדברי תוכחה ודרישה לחזרה בתשובה ) נהגו לשים " אפר " על ראש התיבה שבה הוחזקו כתבי הקודש וכן על ראשם של ראשי העם ושאר המשתתפים בתפילה הציבורית . את מתן האפר מסביר התלמוד הבבלי ( תענית טז ע " א ) כמעשה סמלי : " הרי אנו חשובין [ = נחשבים ] לפניך כאפר " . מנהג אחר הקושר אפר באבלות הוא המנהג לשים אפר " בראש חתנים ובראש הכלה בראש שמחתם " ( מדרש תהילים קכא , ג ) , וזאת כדי לזכור את חורבנה של ירושלים גם ביום שמחת הכלולות . יסודו של מנהג זה נעוץ בדברי הנביא ישעיהו ( סא , ג ) : " לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל " . ישיבה על האפר - העפר , על הקרקע , נזכרת גם כחלק ממעשיו של דוד המלך כאשר ביקש להעביר את רוע הגזירה בדבר מות הבן הראשון שנולד לו מבת שבע : " ויצום דוד צום ובא ולן ושכב ארצה . ויקומו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה " ( שמואל - ב יב , טז - יז ) . רק לאחר שמת הילד נאמר כי " ויקום דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו " ( שם , פסוק כ ) . הישיבה על הארץ מקובלת עד היום במנהגי האבלות הפרטית ( "ישיבת שבעה " , על רצפת הבית או על כסאות נמוכים במיוחד ) ואף זו הלאומית ( ישיבה על רצפת בית הכנסת בתפילות תשעה באב ) . מה עשה פרעה מלך מצרים בנינוה ? מדרש פרקי דרבי אליעזר ( פרק מג ) והתרגום הארמי לפסוקנו מזהים את מלך נינוה בפרעה מלך מצרים , שלא טבע - לדעת מקורות אלו - בים סוף והתגלגל בדרך פלאית אל נינוה . וכאשר בא יונה ובפיו דברי אלוהי ישראל , ממהר מלך נינוה , למוד ניסיון מר מקורותיו במצרים , לחזור בתשובה . ( אגב נעיר כי במדרש תשובת יונה הנביא קרוי המלך בשם " אסנפר " , והוא שמו של מלך אשורי על פי עזרא ד , י ) . כיצד באה לעולם מסורת מיוחדת זו ? תחילה יש לתת את הדעת על כך שבסיפור מעבר ים סוף ( שמות יד - טו ) לא נאמר בפירוש שטבע פרעה בים , אלא " מרכבות פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלישיו טובעו בים סוף " ( טו , ד [ וראו עוד יד , כג : " וירדפו מצרים ויבואו אחריהם כל סוס פרעה רכבו ופרשיו אל תוך הים " ]) , ומכאן היסוד להנחה שהמלך המצרי המשיך את חייו גם לאחר מכן . אך כיצד התגלגל פרעה אל נינוה דווקא ? יש מקום לשער שהדברים קשורים אל דברי הנביא נחום . נינוה על פי סיפורנו לא חרבה , אך הנביא נחום מנבא את חורבנה של עיר זו ואומר לה : " " התיטבי מנוא אמון היושבה ביאורים מים סביב לה ? " ( ג , ח ) . " נוא אמון " היא מצרים , ולדברי הנביא ( שם ג , ט ) מדינה זו אף סייעה לנינוה במלחמותיה . נראה שקשר זה בין נינוה למצרים די היה בו כדי לקשר גם בין מלך נינוה לפרעה מלך מצרים . מדרש בראשית רבתי ( עמ ' 258 ) עוד מחזק את הקשר בין סיפורנו לקורות ישראל במצרים , כשהוא קובע כי " כנגד ארבעים יום שנתעסקו המצריים בחניטת יעקב ( בראשית נ , ג ) - נתן [ הקב " ה ] ארכה לנינוה ארבעים יום , לפי שמלך נינוה שהיה באותה שעה הוא פרעה מלך מצרים " . תבליט המתאר את סנחריב מלך אשור ( המאה השמינית לפנה " ס ) , ישוב על כסאו ומולו ניצבים שבויים שנפלו בידי צבאו בלכיש ( מלכים - ב יח , יד ) . לשון הכתובת האכדית החרוטה על קיר בנינוה : " סנחריב מלך תבל , מלך אשור , יושב על כסא ידות ושלל לכיש עובר לפניו " .

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר