ג, א-ד הטלת השליחות בשנית וביצועה

עמוד:99

יאמץ ורב יעבוד צעיר " ( בראשית כה , כג ) . שלוש המילים האחרונות ניתנות להתפרש בשתי דרכים ואינך יודע אם " רב - יעבדנו הצעיר " ( משפט ייחוד שבו בא המושא בראשו ) או שמא " רב יעבוד את הצעיר " . וכדברי המדרש ( לקח טוב לפסוק ) : " אם זכה יעקב - רב יעבוד צעיר , ואם לאו - יעבוד הצעיר את הרב " . כאשר אומרת דבורה לברק , " הלוך אלך עמך ... כי ביד אישה ימכור ה ' את סיסרא " ( שופטים ד , ט ) , דומה כי היא מדברת על עצמה , אך מי שתהרוג את סיסרא בסופו של דבר תהיה אישה אחרת , יעל . ולדוגמא נוספת : כאשר אחאב מלך ישראל מזמין את רעהו , יהושפט מלך יהודה , לחבור עימו למסע צבאי לכיבוש רמות גלעד , נעתר האחרון אך מבקש אות משמים , כדבריו לאחאב : " דרוש נא כיום את דבר ה '" ( מלכים - א כב , ה ) . מקהלת ארבע מאות הנביאים משיבה כאיש אחד על שאלת אחאב , " עלה ויתן ה ' ביד המלך" ( שם , פסוק ו ) . לא ברור מנבואה זו מי הוא המלך שינצח בקרב : האם אחאב , או - כפי שהתברר מהמשך העלילה - מלך ארם ( כפי שנתנבא הנביא היחיד שעמד כנגד המקהלה , מיכיהו בן ימלה ) . נפרדים לשלום מיוסף בן מתתיהו לאורך פירושנו עסקנו לא אחת בדבריו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ( כגון א , ג ; א , ט ; ב , יא ועוד ) , והנה מתברר כי בנקודה זו של העלילה הוא מסיים את סיפורו ( אך מוסיף משפט אחד , העוסק בשיבת יונה לביתו [ ראו עמ ' . [( 138 וכך הוא כותב : לאחר ששב יונה ממעי הדג אל היבשה " ביקש מאת אלוהים שיסלח לו על עוונותיו , והלך אל נינוה העיר ועמד במקום שקולו נשמע לרבים והכריז , שכעבור זמן קצר מאוד יאבד להם השלטון על אסיה " . יש לשים לב לכך שיוסף בן מתתיהו - ורק הוא - מוסיף מפורשות בקשה של יונה לסליחה על התנהגותו , מדגיש שהוא עמד במקום שקולו נשמע ברבים ( אף שעבר , כאמור , רק שליש מאורכה של העיר ) , ובמקום התראה על מעשה פלאי של הפיכת עיר , מציע יוסף בן מתתיהו פירוש רציונאלי בעל אופי פוליטי אודות עיר היורדת ממעמדה , כמעין אסון המביא לחורבנה . יוסף חותם את דבריו במילים " סיפור זה על הנביא סיפרתי כפי שמצאתיו כתוב ( בספר ) " . פרט להדגשה שמדגיש יוסף את נאמנותו לכתוב המקראי , מעוררים דבריו תמיהה שכן לא נראה שנוסח המקרא שעמד לפניו לא כלל את פרקים ג ו - ד של ספר יונה . מדוע לא המשיך יוסף בן מתתיהו בסיפור עלילות יונה וחזרת אנשי נינוה בתשובה ? יש מקום להנחה , כי הדבר תלוי בתקופה ההיסטורית שבה פעל וכתב את ספרו ( בסוף המאה הראשונה לספירה , ביושבו ברומא ) , בימי הקיסרים טיטוס ודומיטיאנוס . זה האחרון ( מת בשנת 95 לספירה ) החל ברדיפת הנוצרים , בראותו את הנצרות כסכנה לאימפריה הרומאית . סיפור על גויים המאמינים באלוהי ישראל וזוכים לחסדו , כסיפור אנשי נינוה , בוודאי לא היה עולה לרצון בעיני הקיסר וחצרו , ויוסף בן מתתיהו , שנהנה מקצבה נדיבה מידי הארמון , ביקש מן הסתם לשמור על מעמדו ולא לפגוע בו . פסל של ראש אדם , שעל פי השערתו של חוקר האמנות הקדומה רוברט אייסלר ( 1930 ) הוא ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו , מי שליווה את פירושנו בחיבור זה במקומות רבים .

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר