|
|
עמוד:60
ב , א - יא יונה במעי הדג , מתפלל ונושע פרק ב פסוק א וימן ה ' דּג גּדול לבלֹע את יונה ויהי יונה במעי הדּג שלֹשה ימים ושלֹשה לילות : הספינה ומלחיה סיימו את תפקידם בסיפור , ובפסוק זה אנו שבים לעקוב אחר יונה וגורלו . לאחרונה ראינוהו כאשר הוטל המימה על ידי המלחים ( א , טו ) , אך לא נודע מה עלה בגורלו . הקורא מגלה כעת כי תהליך ירידתו של יונה , שהחל בירידה אל חוף הים והמשיך בירידה אל ירכתי הספינה , ממשיך בצלילתו אל המים , אל תוך מעיו של דג . הפועל " וימן " נגזר מן השורש מנ " ה ומופיע רק בעברית המקראית המאוחרת ובשפה הארמית . משמעו מינוי לתפקיד ( כגון דברי הימים - א ט , כט : " ומהם [ מן הלויים במקדש ] ממונים על הכלים " וכן בארמית [ עזרא ז , כה ]) , ציווי ( כגון דניאל א , י : " המלך אשר מינה את מאכלכם " , וכן בארמית [ דניאל ב , כד ]) וזימון ( כלומר מקרה המתרחש בו ברגע שהוא נחוץ , כפי שהוא בספרנו ) . הדג מו ּ נה לתפקידו זה בידי ה ' אשר ציווה עליו לבלוע את יונה ושלח אותו בזמן הראוי לעשות זאת . לעיתים נמנע בעל ספר יונה מאזכור ה ' כמי שפועל ביצירת הזימונים , כגון באומרו " וירד [ יונה ] יפו וימצא אניה " ( א , ג ) , וזאת כדי לעורר - בקרב יונה והקורא גם יחד - את האשליה שמזלו הטוב של יונה הוא שזימן לו את הספינה ולא ידו המכוונת של האלוהים . אך במקרים אחרים , כגון בהטלת הסער בים ( א , ד ) , הריהו מדגיש את פועל ה ' המושך בחוטים מאחורי הקלעים . גם בהופעותיו הנוספות של הפועל " וימן " בסיפורנו ( בפרק ד , פסוקים ו , ז , ח ) הוא בא לציין שה ' הוא המנווט את העלילה . לדידו של המספר אין הבדל בין מינוי - זימון שיש בו משום פריעת סדרי הבריאה - כגון בליעת אדם על ידי דג , כבפסוקנו , או הופעת קיקיון " שבן לילה היה" ( ד , י ) - לבין כאלה שאינם אלא הופעת גורם כלשהו ברגע שבו הוא נחוץ לעלילה , כגון התולעת ( ד , ז ) או רוח הקדים ( שם , פסוק ח ) . אלוהים מזמן לו ליונה " דג גדול " ( שימו לב למשחק המילים ) שיכול לבלוע אדם שלם מבלי להזיקו , והדג מצטרף אפוא אל שאר ה " גדולים " שבסיפורנו ( העיר נינוה , הרוח והסער שבים , יראת המלחים ) . די לו למספר בציון גודלו של הדג ואין לו עניין להרחיב בזיהויו המדויק . לפועל בל " ע נלווה ניחוח מיתי , מבהיל ; ראו לדוגמה את בליעת קורח ועדתו חיים בפי הארץ , בירידתם אל השאול ( במדבר טז , לב - לג : " ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ... וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה " ) או בליעת טובע בים ( תהילים סט , טז : " אל תשטפני שיבולת מים ואל תבלעני מצולה " ) . ועוד : נבוכדנאצר מלך בבל מדומה על ידי ירמיהו לתנין שבלע את יושבי ציון ( ירמיה נא , לד ) . עם בליעתו על ידי הדג ניצל יונה ממוות בטביעה , אך בעצם בליעתו במעי הדג , כלומר בקרבו , מלמד אלוהים לקח את יונה : אין הוא אדון לגורלו , וגם ההחלטה לשים קץ לחייו אינה מסורה בידו . דומה כי מחבר ספרנו
|
|