א, ד-טז הלקח על הים - אין לברוח מלפני ה׳

עמוד:35

לקרקעית הספינה . המספר המיר כאן את לשון " אניה " ( שבה השתמש עד כה ) בלשון " ספינה " , שמא כדי לרמוז שהיה יונה ספון , כלומר נחבא ( והשוו חגי א , ד : " העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים " ) . רק כאן מופיעה תיבת " ספינה " במקרא והיא שייכת לרובד לשוני מאוחר ( וראו במבוא , עמ ' . ( 13 יונה נמלט בבריחתו אל זרועות השינה ( " וישכב וירדם " ) והשינה משולה למוות : " האירה עיני פן אישן המוות" ( תהילים יג , ד ) . כנגד שלושת הפעלים שבהם תוארה פעולת המלחים ( " ויראו , ויזעקו , ויטילו " ) באים כעת שלושה פעלים בתגובתו של יונה : " ירד ... וישכב וירדם " . אך בעוד שתגובתם מעידה על יוזמה , תגובתו מבשרת הימנעות מפעולה . אחרי חזרה משולשת על פעלים משורש יר " ד בפסוקים ג - ה מגיעה תיבת " וירדם " ( ומשחק מילים הוא בין יר " ד ורד " ם ) , כשהתרדמה היא שיאו של תהליך ירידתו - בריחתו של יונה . ירכתיים צורת היחיד של המילה " ירכתיים " היא ירכה והיא מופיעה בברכת יעקב לשבטו של זבולון : " זבולון לחוף ימים ישכון ... וירכתו [ כלומר : קצה נחלתו ] על צידון" ( בראשית מט , יג ) . המילה " ירכה " גזורה כפי הנראה מן המילה " ירך " , שהוא חלקה של הרגל שמן הברך ולמעלה , ומשמעותה : קצה . בדרך כלל מצויה המילה במקרא בנסמך רבים : " ירכתי ארץ " ( ירמיה לא , ח ) , ירכתי הבית ( תהילים קכח , ג ) , " ירכתי המשכן " ( שמות כו , כב ) ועוד , ועל פי רוב הכוונה לקצה העמוק או המרוחק ביותר , שהרי נאמר ביונה שהוא ירד אל ירכתי הספינה ( וראו גם " אך אל שאול תורד , אל ירכתי בור " [ ישעיה יד , טו ]) . ויש והכוונה לקצה העליון , לפסגה המרוחקת , כפי שהוא בפסוק " השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון " ( ישעיה יד , יג ) , פסגתו של ההר . בעברית החדשה נתייחדה המילה " ירכתיים " לתיאור חלקה האחורי של הספינה , וממילה זו נגזרה גם ה " ירכית " , שהיא חולצה אשר אינה מוכנסת לתוך המכנסיים ( או החצאית ) אלא משוחררת כך שתגיע עד לירך ( ויש כזו בין מדי צה " ל ) . מילה אחרת , שלא נקלטה בשפה , היא " ירכתון " - פיליטון קצר , היינו : רשימה הומוריסטית קצרה , המודפס בשוליו או בקצהו של עיתון או כתב עת ( מחידושי אליעזר בן יהודה ) . בין שינה למוות בריחה כבריחתו של יונה אל חיק השינה כמוה כמעט כהבעת משאלה למוות . ואכן , יונה יבטא מאוחר יותר את רצונו למות ויאמר " ועתה ה ' קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי " ( ד , ג ) . הנביא אליהו , לעומתו , יבטא תחילה את שאיפתו למות ( " וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה ה ' קח נפשי " [ מלכים - א יט , ד ]) , אך משהמוות יבושש לבוא הוא מוצא מפלט בשינה ( " וישכב ויישן" [ שם , פסוק ה ]) . ( על הזיקה בין סיפורי יונה ואליהו ראו במבוא , עמ ' . 12 - 11 ) לשונות מוות ושינה אכן מתערבבות אלה באלה , כגון איוב ג , יא - יג : " למה לא מרחם אמות ... כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי " ) , ובספרות חז " ל נמצא לא מעט את ראיית השינה כמעין מוות חלקי וזמני . ואמר ר ' חנינא כי " נובלת מיתה - שינה " ( בראשית רבה יז , ה ) , כלומר בשינה יש משהו , חלק , מן המוות . ביטוי לכך ניתן בברכה הנאמרת בפי המתפללים עם פקיחת העיניים בבוקר : " מודה אני לפניך ... שהחזרת בי נשמתי " , וממשיכים ומברכים : " ברוך אתה ה ' המחזיר נשמות לפגרים מתים " . סער ותפילות באחד משירי המסע בים שחיבר המשורר רבי יהודה הלוי ( וראשיתו : " התרדוף נערות אחר חמישים " ) הוא מתאר באריכות סער בים , את תגובת המלחים ותפילתם לאלוהיהם , ובעקבותם את תפילתו שלו . תפילתו מהופכת מהתנהגותו של יונה , ובה גם שימוש חלקי בתפילת יונה ממעי הדגה , כגון הזכרת הסוף המתבאר כאן

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר