א, ד-טז הלקח על הים - אין לברוח מלפני ה׳

עמוד:32

א , ד - טז הלקח על הים - אין לברוח מלפני ה׳ פרק א פסוק ד וה ' הטיל רוח גּדולה אל היּם ויהי סער גּדול ביּם והא ֳ ניּה חשּׁבה להשּׁבר : עד כאן פעל יונה , מכאן ואילך יגיב האלוהים והריהו מתערב לראשונה בגלוי בסיפור בריחת יונה . האניה אך יצאה מן הנמל הימה ו " ה ' הטיל רוח גדולה אל הים " . למרבה האירוניה מסמיך המספר שתי תיבות " ה '" זו לזו : יונה ברח " מלפני ה '" ( סוף פסוק ג ) , " וה ' [ ו " ו זו היא ו " ו - הניגוד ] הטיל רוח " . הלשון " הטלת רוח " היא יוצאת דופן במקרא , והמספר נקט בה משום שביקש לשזור את חוטי העלילה במילים חוזרות ומנחות , וראו להלן פסוקים ה , יב ו - טו שגם בהם חוזר השורש טו " ל . מטרת הטלת הרוח היא להביא בסופו של דבר להטלת יונה אל הים . הרוח היא " רוח גדולה " , ומי שסירב ללכת אל " העיר הגדולה" יסבול כעת מן " הרוח הגדולה " ומ " סער גדול " , וראוי להזכיר שבדרך כלל מקשרת מחשבת המקרא את הסער והסערה עם הופעת האלוהים או מפעלותיו ( כגון : " הנה סערת ה ' חמה יצאה " [ ירמיה ל , כג ] או " ואדני ה' בשופר יתקע והלך בסערות תימן " [ זכריה ט , יד ]) . הסערה בים כה נוראה עד ש " האניה חישבה להישבר " ( ותנו דעתכם למשחק המלים שבין " חישבה" ל " להישבר " ) . שבירת אניות הוא ביטוי שגור במקרא ( כגון מלכים - א כב , מט ) , וגלי הים העזים המשברים אותם אף קרויים " משברים " ( וכן להלן ב , ד ) . בפסוקנו מאניש המספר את האניה , כאילו היא חושבת , מתכוונת , מתכננת להישבר . האם יבין יונה כי ה ' הוא הניצב מאחורי הסכנה המאיימת על האניה ? האם יבינו זאת המלחים ? כיצד יכולה אניה לחשוב ? הצגת האניה כחושבת , מבקשת ( בתרגום הארמי לספר יונה : " בעיא " - רוצה ) , הוא שימוש לשוני בהאנשה ( פרסוניפיקציה ) , היינו ייחוס תכונות , רגשות או פעילות אנושית לעצמים דוממים או ליצורים מממלכת החי והצומח . בני אדם אינם מסוגלים להבין אלא בני אדם אחרים , ולכן הם נוהגים להאניש גם את הטבע ומרכיביו . האנשה נוספת בספר יונה מצויה להלן : " ויעמוד הים מזעפו " ( א , טו ) , כלומר : מכעסו . כל שאר הופעות השורש זע " ף במקרא מציינות תחושות אנושיות ( כגון : " ויבוא אליהם יוסף בבוקר וירא אותם והנם זועפים " [ בראשית מ , ו ]) . אגב נעיר כי שתיקת הים ( להלן א , יא - יב ) איננה - בלשון המקרא - האנשה , שכן לא מצאנו בספר הספרים את שת " ק כתיאור פעילות אנושית . שימוש בשורש זה לתיאור התנהגות אנושית מצוי רק מספרות חז " ל ואילך , כגון : " כיון ששמע אהרן כך , צידק עליו את הדין ושתק" ( ספרא שמיני , א [ וראו להלן פסוק יא ]) . ההאנשה מצויה רבות בספרות המקרא והרי דוגמאות ספורות : " הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור " ( תהילים

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר