א, ד-טז הלקח על הים - אין לברוח מלפני ה׳

עמוד:54

פרק א פסוק יד ויּקראו אל ה ' ויּאמרו אנּה ה ' אל נא נאבדה בנפש האיש הזּה ואל תּתּן עלינו דּם נקיא כּי אתּה ה' כּאשר חפצתּ עשׂית : בניסיונם הראשון לגבור על הסערה הקדימו המלחים תפילה אל אלוהיהם לפני שהשליכו את הכלים לים : " ויזעקו איש אל אלוהיו " ( פסוק ה ) . גם עתה יקדימו תפילה למעשה , אך יושם לב לשני הבדלים בין התפילות . הפעם אין הם קוראים עוד לאלוהיהם שלהם אלא לאלוהי יונה , כיוון שכבר למדו לדעת כי הוא שהטיל את הסער בים . המספר גם אינו שב אל הפועל זע " ק אלא משתמש בפועל קר " א : " ויקראו אל ה '" , ושני שינויים אלה כוונתם אחת : להזכירנו כי יונה , נביא ה ' , לא קרא על נינוה כאשר ציווה אותו ה ' לעשות כן ( א , ב ) , ואף לא נענה להפצרת רב החובל : " קום קרא אל אלוהיך " ( פסוק ו ) , ואילו המלחים , עובדי האלילים , קוראים אליו מדעתם ומרצונם . את תפילתם הם פותחים בנוסחה המצויה במקרא גם במקומות אחרים כמבוא לתפילה , " אנא ה ' ... " , והכתיב " אנה " כמוהו כ " אנא " . בקשתם של המלחים , " אל נא נאבדה " , מעלה בתודעת הקורא את זכר פסוק ו : " אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבד " . לעיל חששו מן הסער , ועתה חששם הוא בעל אופי מוסרי , פן יאבדו " בנפש האיש הזה " , כלומר בעוון הריגת נפש , הריגת יונה . והשוו : " תני את מכה אחיו ונמיתהו בנפש אחיו אשר הרג " ( שמואל - ב יד , ז ) . המלחים חוששים כי תוטל עליהם אשמת " דם נקיא [ = נקי ] " , אשמת רצח של אדם הנקי מעוון , חף מפשע , זכאי , וראו לדוגמה את חששם של זקני העיר בדין עגלה ערופה , שמא ייזקף לחובתם הרג האיש שגופתו נמצאה בקרבת עירם : " ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו . כפר לעמך ישראל אשר פדית ה ' ואל תיתן דם נקי [ = כלומר : אשמה על הריגת אדם צדיק ] בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם " ( דברים כא , ז - ח ) . מצד אחד מתחננים המלחים אל ה ' , אך מצד שני הם מטילים עליו את כל האחריות למצב שאינו מותיר להם כל ברירה , אלא להטיל את יונה אל המים : " ואתה ה ' כאשר חפצת עשית " . לביטוי זה השוו : " ואלוהינו בשמים כל אשר חפץ עשה " ( תהילים קטו , ג ) , וכן - תוך הרחבת אמירה זו גם אל פועלו של ה ' בים - במזמור קלה : " כל אשר חפץ ה ' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות " ( פסוק ו ) .

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר