א, ד-טז הלקח על הים - אין לברוח מלפני ה׳

עמוד:44

פרק א פסוק ט ויּאמר אליהם עברי אנכי ואת ה ' אלֹהי השּׁמים אני ירא אשר עשׂה את היּם ואת היּבשה : כשעונה יונה על מטר השאלות שהופנו אליו , שומעים אנו לראשונה בסיפור את קולו . יונה משיב לכאורה רק על השאלה האחרונה שנשאל : " ואי מזה עם אתה " , ויש לשים לב לכך ששתי המלים הראשונות בתשובתו , " עברי אנכי " , הולמות את סדרן של שתי המילים האחרונות בשאלה ( " ואי מזה עם אתה " ) . דומה שהשימוש במונח " עברי " נועד לשוות לסיפור אופי ארכאי , שהרי תואר זה שמור במיוחד לסיפורים מקראיים העוסקים באירועים שזמנם בימים הקדמונים . עם זאת ידע המספר שהכינוי הולם את תיאורו של אדם מישראל בעומדו אל מול גויים , ויונה מסביר באמצעותו למלחים , שאינם מבני ישראל , מי הוא ומי אלוהיו . אפשר גם שבמילים " עברי אנכי " יש משום תשובה לשאלה " מה ארצך " , וכדברי פרשן המקרא רד " ק : " כיוון שאמר להם ' עברי אנכי ' ידעו עמו וארצו " , והשוו לדברי יוסף אל שר המשקים המצרי : " כי גנוב גונבתי מארץ העברים " ( בראשית מ , טו ) . תרגום התורה היווני , תרגום השבעים , תרגם במקום " עברי " - " עבד ה '" . נראה שלפנינו שינוי שחל בשל חילופי האותיות הדומות דל " ת ורי " ש והבנת האות יו " ד ( " עבד י " ) כקיצור שם הוויה . גירסה זו משקפת תפיסה האומרת שיונה מודיע למלחים כי נביא הוא , וכך הוא משיב על השאלה " מה מלאכתך " . אשר לכינוי " עבד ה '" כנביא ראו , למשל , דברים לד , ה ( " משה עבד ה '" ) , ויונה בן אמיתי אכן מכונה " עבדו " של ה ' במלכים - ב יד , כה . יוסף בן מתתיהו ( קדמוניות היהודים , ספר תשיעי י , ב ) מצרף את שתי הקביעות ושם בפי יונה את הקביעה כי הוא " מגזע העברים ונביא לאל עליון " . יונה ממשיך ומגדיר את טיבה של אמונתו - אף שלא נשאל עליה ישירות - כי האלוהות היא סימן היכר מובהק של עם כלשהוא ( והשוו דברי רות לנעמי : " עמך עמי ואלוהיך אלוהי " [ רות א , טז ]) . יונה ירא את ה ' , כלומר מאמין בו ועובד אותו , ובעל הספר מקנה כאן לשורש יר " א משמעות השונה מזו שהיתה לו בפסוק קודם ( " וייראו המלחים " [ פסוק ה ]) ומזו שתוקנה לו שוב בפסוק הבא ( ראו שם ) . ראוי לציין כי הכינוי " אלוהי השמים " רווח בספרי המקרא שנכתבו בימי הבית השני ( כגון עזרא א , ב ; נחמיה א , ד ; דברי הימים - ב לו , כג ) . הכינוי " אלוהי השמים " משמש כמעין מבוא לדרך שבה מתאר יונה את אלוהיו : " אשר עשה את הים ואת היבשה " , וכך מצטרפים יחדיו השמים , הים והיבשה לציור האלוהים כאלוהי היקום כולו . ( והשוו בעשרת הדיברות : " כי ששת ימים עשה ה ' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם " [ שמות כ , יא ] , וכן : " כל אשר חפץ ה ' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות " [ תהילים קלה , ו ] . ) מימד אירוני עולה לפיכך מן הדרך שבה מאפיין יונה את ה ' . הכרתו שה ' הוא אלוהי השמים והוא בורא הים והיבשה , מעידה כי הוא מכיר בכך שה ' הוא מקור הפורענות שבאה עליו , הסערה אשר בים , וכי בבריחתו הנואשת מן היבשה אל הים לא הועיל , ולא יכול היה להועיל , מאומה .

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר