א, ד-טז הלקח על הים - אין לברוח מלפני ה׳

עמוד:40

פרק א פסוק ז ויּאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלּמי הרעה הזּאת לנו ויּפלו גּורלות ויּפל הגּורל על יונה : פסוק ו הסיט את תשומת לבו של הקורא ממלחי הספינה אל רב החובל ואל יונה ; פסוק ז משיב אותה אל המלחים . כיוון שאלה נואשו משתי דרכי הפעולה - זעקה לאלוהיהם והשלכת הכלים הימה - הם נוקטים בדרך שלישית ומקווים שבאמצעות הטלת גורל ניתן יהיה לגלות מיהו האיש שבעטיו פרץ הסער . המלחים מניחים שאין סערה פורצת במקרה אלא שיד אלוהים בדבר , כעונש לאדם כלשהוא , ואותו אמור הגורל לגלות . הצירוף הלשוני " ויאמרו איש אל רעהו " מקדים דברים של עידוד הדדי לנקיטת יוזמה ( ראו בראשית יא , ג : " ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה " , וכן מלכים - ב ז , ט : " ויאמרו איש אל רעהו ... ועתה לכו ונבואה ונגידה בית המלך " ) . תיבת " לכו " ( " לכו ונפילה " ) היא פועל עזר המביע זירוז לפעולה ( כגון : " לכו נרננה לה ' נריעה לצור ישענו " [ תהילים צה , א ]) . תהליך הפלת הגורלות אינו מתואר בסיפור , ולא ברור כיצד נעשה , וזאת משום שאין פרטיו רלבנטיים למהלך העלילה ולמסר הרעיוני שלה , או ייתכן שהיה מוכר וידוע לבני התקופה . המילה " בשלמי " שבדברי המלחים ( " ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו " ) - שמשמעותה : בגלל מי - נוצרה בהשפעת התיבה הארמית " בדיל " , שמשמעותה " בגלל " . וראו עוד פסוק יב : " כי בשלי [ = בגללי ] הסער הגדול הזה " . השימוש במילה " רעה " לציון הצרה , הסערה , נועד להזכירנו כי סירובו של יונה להתריע על הרעה , רעתם של אנשי נינוה ( פסוק ב ) היא שגרמה לה ' להגיב ברעה , בסערה . המלחים אינם משתהים , אלא אומרים ועושים : " ויפילו גורלות " , והתוצאה הרצויה מושגת : " ויפול הגורל על יונה " . יונה לא קרא לאלוהיו , אך אלוהיו מצביע עליו , על אשמתו . גורלו של הגורל יש המבקשים להסביר את מקורו של שם העצם " גורל" על פי הערבית הארץ - ישראלית שבה ג ' רל , או ג ' רעל , הן אבנים קטנות המשמשות להטלת גורלות , אך אין להוציא מכלל אפשרות שהמילה העברית היא שהתגלגלה אל הערבית . שם עברי נוסף ומאוחר יותר לגורל הוא הפור ( puru באכדית ) , וראו אסתר ג , ז : " בחודש הראשון ... הפיל פור הוא הגורל לפני המן " . הגורלות הם עצמים כלשהם המוטלים בדרך מיוחדת כדי

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר