[ד] לשונו של ספר יונה

עמוד:13

מעל כסאותם ... והסירו את מעיליהם ... על הארץ ישבו" ( יחזקאל כו , טז ) . ) ז ( הענות ה ' לתפילות יורדי הים נראה כי גם החטיבה במזמור קז שעניינה בימאים המודים לה ' בשוך הסערה אשר פקדה אותם ( פסוקים כג - לב ) שימשה את מחבר ספר יונה בעיצוב הסערה , שכיכתה והודיית המלחים ( פרק א ) . יורדי הים באניות המה ראו מעשי ה' ויאמר ויעמד רוח סערה יעלו שמים ירדו תהומות יחוגו וינועו כשיכור ויצעקו אל ה ' בצר להם יקם סערה לדממה וישמחו כי ישתוקו יודו לה ' חסדו וירוממהו בקהל עם עושי מלאכה במים רבים ונפלאותיו במצולה ותרומם גליו נפשם ברעה תתמוגג וכל חכמתם תתבלע וממצוקותיהם יוציאם ויחשו גליהם וינחם אל מחוז חפצם ונפלאותיו לבני אדם ובמושב זקנים יהללוהו . והנה מצאנו כאן ספנים , סערה מאיימת , תפילה המביאה להרגעת הסערה ובסופו של דבר גם הודיה לאל - כפי שהוא בספרנו . ואחרונה : אין להוציא מכלל אפשרות שמחבר ספר יונה הכיר אף את הסיפורים הארמיים שבספר דניאל , ועשה שימוש בקצת מלשונותיו , וראו להלן . הנה כי כן , דברי תורה , נביאים וכתובים גם יחד שימשו כלבני בניין למחבר ספרנו והדיהם מחייבים אותנו לשוב אל החיבורים הללו , להשוות בין דבריהם לאמור בספרנו , ולהפיק לקחים מן הדומה והשונה גם יחד . [ ד ] לשונו של ספר יונה לשונו של ספר יונה מעידה בבירור על זמן כתיבתו בימי בית שני , וזאת בשל קרבתה המובהקת ללשון הספרים המאוחרים שבמקרא ( כגון עזרא , נחמיה ודברי הימים ) , ללשון חיבורים הכתובים ארמית ולספרות חז " ל . הראיות להיותה לשון מאוחרת שאובות מתחום אוצר המילים והביטויים ומתחום התחביר , והרי דוגמות מובהקות ( ליתר פירוט ראו בפסוקים המנויים להלן ) : ( 1 ) בתחום אוצר המילים : ספינה - תיבה זו משמשת בלשון חז " ל במקום " אניה" שבמקרא . בסיפורנו מופיעות שתי המילים זו בצד זו ( א פסוקים ג , ד , ה ) . בשל ( א , פסוקים ז , יב ) - תיבה זו מחליפה את " באשר " , שנהגה בלשון הקדומה . וראו את שתי הגרסאות : " בשלמי הרעה הזאת לנו " ( א , ז ) , ו " תרגומה " ללשון הקלאסית : " באשר למי הרעה הזאת לנו " ( א , ח , ועיינו בפירוש שם ) . עש " ת ( א , ו ) - שורש זה , בצד חש " ב המקראי , בא בהשפעת הארמית ( ראו דניאל ו , ד ) . גורלות ( א , ז ) - השם " גורלות " ברבים מופיע רק בלשון הספרים המאוחרים ( כגון נחמיה י , לה ; יא , א ) . זעף ( א , טו ) - תיבה זו במובן סערה שבים שכיחה בלשון מגילות מדבר יהודה , בארמית ובלשון חז " ל . מינה ( ב , א ; ד , פסוקים ו , ז , ח ) - במקום " הפקיד" שבלשון המקרא הקלאסית . כך בספרים המאוחרים ( כגון דניאל א , ה ) וכן בארמית ובלשון חכמים . טעם ( ג , ז ) - תיבה זו , במשמעות של צו , שאולה מן הארמית ( ראו , למשל , דניאל ג , י ; עזרא ד , כא ) . למחרת ( ד , ז ) - כך גם בדברי הימים - א כט , כא , במקום " ממחרת " ( שמות ט , ו ועוד ) . רבוא ( ד , יא ) - במקום " רבבה " מצויה בספרים המאוחרים ( כגון נחמיה ז , עא ; דברי הימים - א כט , ז ) . ( 2 ) מתחום הצירופים נזכיר תחילה את אלה המהפכים את סדר המרכיבים שנהג בלשון בית ראשון : בספרנו נמצא " מגדולם ועד קטנם " ( ג , ה ) , בעוד שלשון בית ראשון מקדימה קטן לגדול ( כגון שמואל - א ה , ט ) . הוא הדין בצירוף " חנון ורחום " ( ד , ב ) . בימי בית ראשון נמצא " רחום וחנון " ( כגון שמות לד , ו ) , אך בלשון המאוחרת , כבספרנו ( כגון נחמיה ט , יז , לא ) . ולצירופים אחרים : הביטוי " אלוהי השמים " ( א , ט ) שכיח בספרים המאוחרים דניאל , עזרא , נחמיה ודברי הימים ; " המלך וגדוליו " ( ג , ז ) נראה להיות תרגום לעברית של הצירוף הארמי " מלכא ורברבנוהי " ( דניאל ה , פסוקים ב , ג , י ); הצירוף " קר " א בחוזקה " ( ג , ח ) בא בהשפעת הארמית : " קר " א בחיל " ( דניאל ג , ד ) , ואילו " הרבה מ - " ( ד , יא ) הוא צירוף המצוי רק בספרי המקרא המאוחרים ( דברי הימים - ב כה , ט ) ובספרות חז " ל .

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר