|
|
עמוד:9
" נבואה קטנה" הקדמה ״כנים אנחנו ... ״ בראשית מב , יא ״נבואה קטנה״ הוא חיבור על עוצמותיה ועל חולשותיה של כנות בכלל ( בחלקו הראשון ) ושל כנות בסיפוריו של ש״י עגנון ( בחלקו השני ) . המרכאות סביב הכותרת יכולות לסמן ציטוט בלבד או משמעות מושאלת – אין לדעת . ליתר דיוק , ניתן לדעת בוודאות שהביטוי במרכאות יכול להיות כן ורטורי בעת ובעונה אחת , ואין טוב ממנו כדי להגדיר את מורכבות הכתיבה העגנונית , לפחות מבחינה זו . הביטוי ״רטוריקה של כנות״ חדל להיות אוקסימורון . בעיית מהותו ומעמדו של סובייקט בזיקה למעמדה של שפה היא ממוקדיה של ההומניסטיקה המודרנית . מהי אישיות : מריונטה צייתנית בתאטרון הבובות של שיח וכלכלה או יצור משחק וחופשי ? האם היא מחפשת אמת או רודפת הצלחה ? האם הדיכוטומיות האלה תקפות בכלל ? תחייתה של רטוריקה במאה העשרים מוסברת בצורך דחוף לטפל בשאלה זו . רטוריקה , כטכנולוגיה של דיון ושכנוע , מכוונת לשינוי העולם – האדם והחברה – באמצעות הדיבור . במגה פוליס הגלובלי המודרני , כמו בפוליס היווני העתיק , חוזרת הרטוריקה למיקומה המרכזי בחיי החברה . האי ודאות בקיומו ובטיבו של סובייקט עם מרכזיותם של שפה ודיבור , הביאו לקדמת הבמה של ההומניסטיקה המודרנית את סוגיית הכנות . הספק העקרוני במעמדן של אמת ושפה מציב את הכנות כקטגוריה תרבותית רבת חשיבות . התרבות הפוסט תעשייתית ידעה במשך חמישים שנה שני מפנים גדולים – הלינגוויסטי והאתי , ושניהם קידמו והעלו מחדש אותה שאלה : האם אפשר לדבר בכנות ? אם כך , הקטגוריה הסימביוטית של ״רטוריקת הכנות״ נדרשת על ידי החיים עצמם . אך כיצד ניתן לדון בקטגוריה זו , אם כל אחד מהמרכיבים שלה – הרטוריקה והכנות – 1 החלק הראשון : פרקים א - ג ; החלק השני : פרק ד .
|
|