|
|
עמוד:13
אלינו זרם העלייה הגדול והמגוון שהיה לבו , מי יודע מה היה גורל הישוב ודמותו , אילמלא השכלנו להיבנות גם מאסונות ההפסקות האיו-מות הללו , אשר בנזרו עלינו . גורלנו הטיל עלינו שבתו ? בששת ימי המעשה שלנו — ואנו הפכנו את השבת השחורה לשבת חזון ולשבת בראשית . והנה מהדש הגיעובו שנות החירום . להוותנו שוב נסגרו השערים ואנו שוב מנותקים מן העולם . ולבו הן היתה עכשיו עלייה גדולה הרבה יותר מאשר היתה לפני המלחמה ההיא . הנצליח להפוך גם שנות שפל בעלייה כמותית לשנות גיבוש ואיחוד ועלייה איכותית , למען נהיה מוכנים לק-ראת תקופת גיאות חדשה ורחבה יותר ל עדיץ לא היתה בישרבנו שעה , שהשאגה הפנימית לעבודה תרבותית תהא כה הכרחית כמו עכשיו . אם לא תיעשה — בשיטתיות ובתנופה גדולה — מי יודע לאן נגיע , זכינו לעלייה גדולה , כאשר לא ראתה עוד הארץ מראשית שיבת ציון , אבל גם לכל מיני גובי גונים של עלייה ו היתה עלייה , והיתה העפלה , רהי תה בריתה , והיו בשנת העשרים גירושים מברית המועצות לארץ ישראל , ויש רעב מציק , ויש עיר מבחינת , ויש היטלר משגע , ויש פרספקטיבות מבהילות , ובפנים ישנן כל מיני צורות של אוזלת יד והתמרטטות ררח , ויש שבטים שטרם נתלכדו , ויש התחלות טובות שלא הגיעו לשום גמר , ואם לא נצליח להולל גדולות בימי שפל אלה — מי יודע מה צפוי לנר רלמפעלבו סה ! דומני שדווקא ה " פכים " הקטנים של עבודתנו החיובית חשובים לנר עתה יותר מהגדרת מהות תרבותנו , למדנו משהו מן הוויכוחים על '' מהות היהדות ' / שבענו או הגדרות . היהדות לא הרוויחה הרבה מפלפולים על הגדרות , היא הרוויחה מיצירת יתדות , ממרביצי תורה ויוצרי נכסים , ממשוררים וממספרים , וממתעמקים בתולדות הנכסים , ממגליהם ומפענ חיהם ומפרשיהם וממשיכיהם : מאלה אשר הרגישו את עצמם כבבים בתוך עמם ויצרו בחסדי אלוהים עליהם , במלוא כוחותיהם , ללא נטילת רשות מ " פוסק " וללא עיון ב " הגדרה " . ואולי בם כוחו של מבדיר יישאר בתולדותיבו — אם הוא מילא את כל הנאד הזה איזה שהוא תוכן . רק עבודה מעשית בלתי פרסקת — היא שנתנה למתמיד בה את הזכות והיכולת להשאיר לו שם לדורות . והפעם אין זה רק עניין של גיבוש . גם על ירושלים שלנו אפשר שוב להמליץ את הפסוק הישן כי היא " עיר שחוברה לה יחדיו " . כי הנה עלו
|
|