|
|
עמוד:12
מרחביו וחלליו , והוא כולל את נכסיו המקוריים שלו יחד עם נכסי אשתו בחבילה אחת , הפרידה ריקוג ' ה את נכסיה מנכסיו , ובתוך לב ליבו של הבית ניהלה בעוז נפש קופה משלה וחשבון משלה . נדיבותה של ריקוג ' ה בפעולתה לריקון תיבתה מתכשיטיה והאדישות שלה לתכשיטים כסמלי יופי , עושר ומעמד , מפריכות את אותה חוכמה עממית בדבר תאוותן של נשים לתכשיטים , שכן ריקוג ' ה איננה מתאווה כלל לתכשיטים כקישוט וכסימן של עליונות מעמדית , אלא זו תכונתו של הגבר דווקא . כך נחשף תפקידם החברתי והמוסכם של תכשיטי האשה בכלכלת השידוכים והנדוניה , ומנגד נחשפת יכולתה של האשה להפר את ההסכמות של חיי היום יום של השידוך והנישואים . סוף הסיפור הוא טוב , שכן לאחר וידויה , הגביר סלח לאשתו על מעשה המרמה , ואולי יש מקום דחוק אף להניח שמצא שמץ של טעם וחן במעשיה . ככתוב , עת הבין את מעשיה , " נכלם בפני עצמו שנתן דעתו עכשיו לחשבונות " ( . ( 256 כך מצטרף הסיפור בנקודת הסגירה שלו לנרטיבים על מהפך שמתחולל באדם ‘ רע ' בעקבות מעשיו של אדם ‘ טוב ' : המעשה הטוב זוכה עם התגלותו בציבור להתפעלות כללית ולאישור אוניברסלי ( " אותו מעשה מופלא " , כפי שמוגדרת תחבולתה של ריקוג ' ה בפי העם ) , ולא רק על דעת הכלל , אלא - ובזה העיקר - אולי אף על דעת האדם שגילה כל ימיו התנגדות לעשיית טוב . מסגרת נרטיבית זו מעניקה לגביר מעמד של בעל תשובה שהכיר בחטאו ומחל על הפגיעה המדומה בכבודו , והיא מדגישה את כוחה של האשה כמי שחוללה בו את הטרנספורמציה ברוב צדיקותה הבלתי כנועה והבלתי מתפשרת . אולם , לא בסיפור צדיקותה של ריקוג ' ה נעסוק כאן . הדיון שלנו מבקש למשוך מן הסיפור את הנרטיב המשני שטמון בו , זה שמציב במרכזו את תיבת התכשיטים של ריקוג ' ה , ומסביר את מקור כוחה ואת חירותה של ריקוג ' ה כפועל יוצא של תיבה זו . לא בגביר ובשינוי שהתחולל בו אנחנו מבקשות לדון , אלא בטרנספורמציה אחרת , זו שבה אשה מדוכאת וכנועה כביכול , אשה שהחוק החברתי וחוק הבית מכוונים אותה למשמעת גמורה ולדלות רגשית , ושחייה מתנהלים תחת פיקוח קפדני , חילצה מאחיזת הבעל את רכושה ואת נפשה . אשה זו , שדומה שחייה מתרחשים בבדידות , בקרירות ובאדישות רגשית לפי המתכונת שקבע בעלה ( שכזכור , ליבו מתרגש ודופק רק כלפי רכושו ) , הפכה לאשה סוררת כביכול , שסיכלה את עצת בעל הבית ומצאה דרך משלה לחיות חיים שראוי לחיות אותם . נרטיב זה חושף את טיבו של מעין חפץ פלאי רב כוח שיש ברשותה , חפץ שהועיל לה לבצע את תפקידה הסיפורי , והעמיד את תפקידה של הנדוניה , הלא היא החפץ הפלאי האמור , במיקום בלתי צפוי : לא עוד שוחד שאבי הכלה שיחד בו את הבעל המיועד , לא עוד חפץ המדגיש את חפצון האשה ואת מדידת שווייה במונחים כספיים עסקיים , לא עוד אתר של שליטה בה הן מצד אביה והן מצד בעלה , לא עוד סחורה המאפשרת לגבר להסתחר בה , אלא נכס המאפשר והמאשר עצמיות וחירות , מעין אותם " כסף וחדר" מיתולוגיים שקצבה וירג ' יניה וולף להבטחת חירותה של האשה . על פוטנציאל זה של כפל פניה של הנדוניה יעמוד הדיון שלפנינו .
|
|