|
|
עמוד:14
שלוש הלכתי לחפש . שערה ארוכות תעיתי בשדה המחבואים , שורק לעצמי שריקות כל נדרי , שריקות ידיר נפש , שריקות אלי אלי למה . למה עזבתני ,.. מארד הקפדתי שלא לעבור ליד בתי כנסת , שמא ישיאני יצרי להיכנס פנימה . " זה המנגינות ' / חרא יפתה אותי , " זה המנגינות שלשמן אתה נכנס . לא התוכן , לא המילים שמתלוות אל המנגינות . רק תשמיע קול . לא תניע את שפתיך , יחשבו אותך לשיכור , לא למתפלל , אחרי הכול אין איסור לנגן את המנגינות מבלי לבטא את המילים האסורות ,,. " עד שיום אחד הבחנתי לאסוני כי החומה הגבוהה ששקרתי לבנרת ביני רבינר - שאינו - היא לא אחרת מאשר חומה גבוהה ביני יבין אנשים שישנם . הומה יהירה רחסרח סובלנות . זעם עצום הצטבר . לא היה לי אל מי להפנות אותו , מסך של מחיקות חצץ ביני ובין העולם - שחור על גבי שמים , כל כך כעסתי עליו על שמעולם לא היה , ולעולם לא יהיה , האשמתי אותר על שהשאיר אותי ללא כתובת לכוון אליה את כל ההתכוונויות , ולייתר אליה אה כל הייחודים . רככל שהתעצם הזעם התעצמה בתוכי תשוקה חדשה , תשוקת האהרירת . תשוקת הקרבה לאנשים . ושינה מיוחלת החלה להיות מודדת מעיניי , רתשרקתי הגוברת אל קרבת האנשים אילצה אותי לדבר בשמו . יהיה אשר יהיה . רכי יכולתי לברא אליהם , להשליך הס בבית הכנסת ולהכריז שאינו ?! רבראש חודש אלרל השל " ו , בדיוק עשר שנים לאחר מוחו . השלכתי הס בבית הכנסת והתחלתי לדבר בשמו , מאז אני רב . מאז אני אהוב ונערץ . מאז אני רב צעיר של קהילת ישישים ניו יררקיים בבית הכנסת " שער השמים " השוכן בבית אבות שכוח אל החבוי בפאתי לוו ^ ר איסט סייד .
|
|