|
|
עמוד:12
של כדרר הארץ , וכשהן נעמדו . עייפות , היה תומך בהן בחשאי עד שתאסופנה כרח חדש להמשך העלייה , בקצה העלייה היה מחליף להן מהלך , ומשלב אותן לתוך המישור , את הילדים החילוניים היונים מגימנסיה רחביה היה עוצר בשתיכו עשרה בצהריים בקצה המדרכה עד שתחלוף המכונית המהירה המגיחה מאחורי הסיבוב . וכשילדי שערי חסד היו גולשים במורד על מגלשות העץ אשר בנו במו ידיהם . היה מבדר את פיאותיהם ברוח ובולם את המנלשות בקצה המורד . פעם , בחשאי , שאלתי את עצמי " למה הוא אלוהים ולא אני ? . " איזה מזל יש לו שדווקא הוא נבחר מכולם להיות אלוהים ... " מאוד קנאתי בו באותם הימים . ומארד השתדלתי להסתיר ממנו את קנאתי . אבל במעלה קרן קיימת פינת שערי חסד גילה לי שגם קנאתי ידועה לו , ומאוד הסמקתי . הוא לא כעס , אבל כאב רחוק ועמום החל לפלח את דפנותיי הפנימיות . כאב הכפירה . כאב העצב הבלתי נמנע , קנאתי בר אני זוכר בוודאות - קנאתי בו שהוא אלוהים ולא אני , והקנאה הזאת העציבה את לבי . אבל יותר העציבה אותי ההכרה שאינני יכול להסתיר ממנו את קנאתי . ולימדתי את עצמי לקנא במחתרת , לאט לאט לימדתי את עצמי להסתיר ממנו את קנאתי .,, " למה הוא אלוהים ולא אני ? ' שאלתי את עצמי והוא לא ידע , הרא לא ידע . ולפעמים גם לא הצליח לרדת ער לעומק כוונות התפילה שלי . פתאום הייתי מוצא את עצמי לבר , במעמקי הכוונה . בקושי הצלחתי לעלות מבלי לאבד את הנשימה . נבהלתי מארד . משנה לשנה הוא נעשה עייף יותר . לפעמים אפיל ! נרדם כאשר קראתי " שמע " על מיטתי . " הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל - מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל , אין מאחוריי ואין מלפניי , חת שתיים שלוש אני הולך לחפש .., " כל הלילה חיפשתי . לא נרדמתי לרגע , פחדתי מהחושך .
|
|