|
|
עמוד:13
מלאי הביטחון המיתוסף לרמת המינימום של הכספים השוטפים משמש " כרית ביטחון" לאומדנים אי – ודאיים של דרישות נזילות . גודל " כרית הביטחון " משקף את הניגוד שבין נזילות לרווחיות . עלות השימוש במלאי הביטחון היא אובדן הרווח שבתשואת נכסים קבועים נוספים . בהקשר של מימון נכסים שוטפים , יכול המנהל הפיננסי לבחור במקורות טווח קצר או במקורות טווח ארוך . כדי להתגונן מפני דרישות נזילות אי – ודאיות , עשוי המנהל הפיננסי לבחור לממן נכסי טווח קצר בקרנות טווח בינוני או ארוך . המחיר של בחירה זו מתבטא בכך שהפירמה תמשיך לשלם עבור השימוש בקרנות גם לאחר שהדרישות להן שככו . התועלת של מלאי הביטחון או של הארכת מועדי הפירעון היא נזילות משופרת . החילופיות שבין נזילות – רווחיות תושפע מהעדפות סיכון – תשואה של המנהלים . כדי לבחון שני נושאים אלה לעומק , ניעזר בדוגמה של חברת " בגד " . פירמות מגיבות בצורה שונה לאי – ודאות , חלקן זהירות ואחרות אגרסיביות . הבדלי הגישה לסיכון מקבלים ביטוי הן ברמת הנכסים השוטפים והן בדרך שבה הם מומנו . חברת " בגד " צריכה לבחור באסטרטגיית הון חוזר , ולפניה שלוש חלופות : א . זהירה : תכנית פעולה הקוראת לשיעור הגבוה ביותר של נכסים שוטפים כשהחלק הארי של המימון הוא מימון טווח ארוך . גישה זהירה זו יוצרת הגנה מרבית מפני דרישות נזילות שאינן מתוכננות . ב . מתונה : תכנית פעולה שבה קיים שיעור נמוך יותר של נכסים שוטפים ושיעור גבוה יותר של התחייבויות שוטפות . תכנית זו מסוכנת יותר מקודמתה . ג . אגרסיבית : בתכנית זו שווים הנכסים השוטפים לנכסים הקבועים , ושיעור ההתחייבויות לטווח קצר גבוה יותר משיעור ההתחייבויות לטווח ארוך . זוהי , כמובן , התכנית הפחות נזילה . נתונים נוספים על חברת " בגד " הם : יחס החוב — חוב להון עצמי — קבוע ושווה . 1 ההבדלים במבנה החוב מתבטאים , אם כך , רק במועדי הפירעון ( טווח קצר לעומת טווח ארוך ) . חוב טווח קצר אפשר לגייס במחיר הון ( ריבית ) של % , 6 ואילו חוב טווח ארוך במחיר של % . 10 חברת " בגד " מצפה להכנסה תפעולית נקייה של % 8 על נכסיה השוטפים ושל % 12 על נכסיה הקבועים .
|
|