גנסין אחרי מאה שנים

עמוד:11

בספר המונח לפני הקורא שלושה עיונים מאוחרים ביצירתו הסיפורית של גנסין ; עיונים המשקפים במלאות ובבהירות את השגותי ותובנותי המאוחרות , כמו שהתגבשו בשני העשורים האחרונים לאחר קריאות חוזרות ונשנות של הטקסטים , שכבר נראו בעבר בהירים ומבוארים כל צורכם . העיונים הללו אינם מנותקים מדברי הפרשנות והביקורת שקדמו להם . אדרבה , הם מסתמכים עליהם . ועם זה הם גם שונים מהם הן בהדגשיהם הן בתחומי העניין המחקרי שאליהם הם פונים . הראשון שבהם , " מדוע עלינו לקרוא את סיפורי גנסין " נכתב בשנת 2010 ושימש אחרית דבר למהדורה חדשה של מיטב הסיפורים האלה ) "' אצל ' וסיפורים אחרים " , בעריכת נגה אלבלך , הוצאת הקיבוץ המאוחד , תל אביב . ) 2011 כמו שמלמדת כותרתו , עיקרו בניסיון להשיב על השאלה הראויה לעמוד במרכזו של כל עיון ביקורתי שעוסק בקלסיקה : מה יש בה , באותה קלסיקה , שמצדיק את המאמץ הנדרש כדי לקיים קשר חי עמה גם בזמננו ובתנאי חיינו התרבותיים והלשוניים , הרחוקים עד מאוד מאלה שבהם נוצרה ; מדוע לא נניח אותה בכל כובדה וכבודה בידי ההיסטוריון , שעיסוקו בעבר , גם בעבר " המת " , וזיקתו אל ההווה התרבותי שבתוכו הוא פועל , אף שהיא קיימת , בלי ספק , אינה דומה לזו של המבקר הכופר לחלוטין ב " מותו " התרבותי של אותו עבר שאת העניין החי ) אפילו הלהוט ( בו הוא מבקש לעורר . מסה מבואית כוללת זו מציעה מבט רחב על כלל הסיפורת הבשלה של גנסין . בעת כינוסה בספר הזה חלו בה תמורות לא מעטות של חידוד הניסוח ומיקוד הראייה . המסה השנייה , " שירה אחת נוגה ופראית למחצה " , מקורה בהרצאה שהרציתי בתחילת אביב 2013 בכינוס לרגל מלאות מאה שנים לפטירתו של גנסין , שנתוועד בווארשה , העיר שבה החלה הקריירה הספרותית של הסופר , בה גם מצא אותו מותו והיא מקום קבורתו . הכינוס המרתק , שארגנו המחלקות לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת וארשה , הסתיים בעלייה לקברו של גנסין בבית העלמין היהודי המפואר , השריד היחיד כמעט של החיים היהודיים עתירי המעש והיצירה של הקהילה היהודית הגדולה באירופה , שנחרבה עד יסודה . ההרצאה , שפורסמה בנוסח מצומצם במוסף " תרבות וספרות " של עיתון " הארץ " , הורחבה הרחבה גדולה לקראת כינוסה בכרך הזה . היא קרובה הרבה יותר מקודמתה אל גוף המרקם הטקסטואלי היחיד והמיוחד של סיפורי גנסין וחודרת אל תוך סיביו ונימיו הדקים . הדיון מעלה בה תובנות סגנוניות והגותיות שנראות לי כאילו הן מסבירות את הייחוד הטונלי הבולט כל כך ) אפשר לומר , הייחוד הטונלי הזר והמוזר לעומת זה של הספרות העברית בת הזמן , ובוודאי של הספרות

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר