|
|
עמוד:108
ואף על פי כן התפתחה השכונה הערבית חיש מהר . ב 1933 גרו בתחומה כאלף ערבים . אבו גיבר היה מוח ' תאר השכונה , שנעשתה לאומנית , ובעידודם של הוועד הפועל הערבי העליון ושל ועד פעולה מקומי , שבלט בו שוקרי תאגי י אפנדי , אחד משלושה ערבים אמידים שנחלותיהם הגדולות גבלו במושבה , בעיקר מדרום ומדרום מערב , החליטו הערבים להקים מסגד בקרבת הכביש הראשי - מסגד ערבי ראשון במרחב הכפרים הערביים השכנים , עד לרמלה , העיר הערבית הגדולה . היה ברור שהמסגד יהיה מרכז למסיתים , כתב אבנר כהנוב , שייחד שנים רבות מחייו לענייני הגנה וביטחון . ירמיהו בוקסר ניהל משא ומתן סודי עם בעל הקרקע הערבי , שהובטח לו סכום עתק , כדי שלא ייבנה המסגד . אבל ברגע האחרון נסוג הערבי מן העסקה , שכן לאומנים בני עמו איימו עליו ועל בני משפחתו לבל ימכור את אדמתו ליהודים . בשנת 1934 הונחה אבן היסוד למסגד ובשנת 1935 חנכו אותו הערבים ברוב עם . קול המואזין החל מהדהד בנס ציונה העברית . בניית המסגד נעשתה במידה רבה ביזמתו של שוקרי תאג ' י אפנדי . ביתו של שוקרי , שסייע בשעתו ליהודים לרכוש קרקעות סביב רחובות , ניצב במקום שבו הוקם לימים " המכון הביולוגי " . בית הקיץ של עבדול רחמן בק שכן במקום שבו הוקם לימים בית החולים לחולי נפש , סמוך לכפר אהרון ולטירת שלום , וערביי הסביבה קראו לשלוחה זו דיהרת שהין . עבדול רחמן בק , שהיה גובה מס בשלהי התקופה העות ' מאנית , היה מיודד עם תושבי נס ציונה , סייע להם במלחמת העולם הראשונה ומנע התקפה על המושבה במאורעות . 1921 ה _" ארמון " של תופיק בק עמד במקום שבו נבנה לימים בית הספר " ראשונים " . גם תופיק בק היה מיודד עם המתיישבים היהודים ואף למד שנתיים בבית הספר העברי במושבה , ואף הוא עזר לאיכרי נס ציונה ברכישת קרקעות מידי הפלאחים בסביבה . ואולם הערבים שקיימו יחסים טובים עם שכניהם היהודים היו מיעוט , כפי שהעידה המציאות של מאורעות . 1939 - 1936 השכונה הערבית והמסגד שבלבה סיכנו את המושבה ואת התחבורה בכביש הראשי , שהיה עורק תחבורה עיקרי בין הדרום לתל אביב . השכונה והמסגד היו בסיס ליציאת מחבלים לפעולות הרג ואיבה בפרדסים ולירי על המושבה . עם זאת , ציין אבנר כהנוב בזיכרונותיו , היה ברור לערבים ששכונתם מועדת לתגובתה של ה " הגנה " המקומית , וזקני השכונה השתדלו אפוא לרסן את חמומי המוח שבה . במלחמת העצמאות נטשו הערבים את השכונה הערבית בהוראתם של קצינים עיראקים ועבר ירדנים שהיו ברמלה וחשבו לכבוש את השטח שבין העיר הערבית הגדולה ובין חוף הים התיכון . הנטישה , שנועדה להיות זמנית , הייתה לנטישה קבועה . במקום שבו הייתה שורת בתי הקפה ובתי העסק הערביים , משתרע היום גן ובמרכזו מצבת הנופלים מבני המושבה , ואילו המסגד היה לבית כנסת . על מקום הפחונים עומדים היום בתי מידות , ובמרכזם בית הספר " רעות " - ולשכונה הערבית שהילכה אימים על המושבה העברית לא נותר כל זכר . מת אליגיוס "ן _תגפילן בלן _, \ 932
|
עיריית נס ציונה
|