|
|
עמוד:14
והחברה החרדית , כך עולה מהמאמר , אינן קטגוריות אחידות . השכול הוא קטגוריה פעילה ורבת השפעה גם במאמרה של מראם מסארוי , " אבל וטראומה של הורים פלסטינים ששכלו את ילדיהם במהלך אינתיפאדת אל-אקצא : מגדר , דת ולאום " . בדומה לשנקר , מסארוי בוחנת כיצד מיתוס השכול , הממלא תפקיד מרכזי בחברה בישראל , פועל גם במרחב הלאומי הפלסטיני . מאמרה מתמקד בהבדלים המגדריים של חוויית האובדן בין אימהות לאבות ששכלו את ילדיהם במסגרת המאבק הלאומי הפלסטיני . מוות מסוג זה נושא צביון לאומי קולקטיבי , הנשלט על ידי ההגמוניה הגברית . הנשים , לעומת זאת , מחזיקות בתפיסה שונה לחלוטין של השכול , ואף על פי כן הן מוצאות את עצמן , לעתים קרובות בניגוד לרצונן , משתפות פעולה עם מנגנון שהוטבע על ידי הגברים . שיח מורכב זה , טוענת מסארוי , טומן בחובו קונפליקט : מצד אחד הוא מעלה את הנשים הפלסטיניות לדרגת " אימהות האומה " , ומצד אחר הוא מותיר אותן בתפקידיהן המסורתיים , המדירים אותן מהשתתפות בקביעת סדר היום הציבורי הפלסטיני . אינתיפאדת אל - אקצא היא נקודת מפנה משמעותית בשימוש בדת כאמצעי לקידום סדר היום הפוליטי של העם הפלסטיני . דוגמה לכך היא תפוצתו הרחבה של המושג " שהיד " , המעניק למוות תכלית ומשמעות דתית . מסארוי מכנה במאמרה את התהליך הזה " פוליטידתיה " , שפירושה השימוש ביסודות דתיים כאסטרטגיה להשגת מטרות לאומיות . ההגמוניה הגברית בחברה הפלסטינית אימצה אסטרטגיה של שימוש במושגי הקרבה הנשענים על מקורות דתיים כדרך לקדם את סדר היום הלאומי הפלסטיני , ואולם האימהות הפלסטיניות בוחרות באמצעי מאבק שקטים וחתרניים . שנקר ומסארוי מדגימות שתיהן תהליך דומה של גיבוש חלופה נשית לתרבות השכול הלאומית . השכול משמש נקודת מפגש בין דת , פוליטיקה ומגדר . הגם שבמפגש זה משועתקים ההבדלים המגדריים ויחסי הכוח בין גברים לנשים , מושאי המחקר שלפנינו - ראיונות עם נשים ובחינת כתיבתן במקרה של מסארוי , והספרות החרדית במקרה של שנקר - מאפשרים לחלץ את קולותיהן של נשים . לעתים אלה הם קולות של שתיקה רועמת , של התנגדות לניכוס הפרטי לצורכי הציבורי . הנחת היסוד של הספר - שמגדר איננו מרכיב חברתי מהותני - מודגמת במאמרו של נסים ליאון , העוסק בשתי תופעות המתרחשות בסביבתה המתחדשת של האורתודוקסיה בישראל : המגמה הפמיניסטית בציונות הדתית והרפורמה החרדית ביהדות המזרחית . ליאון מראה שהאתניות , כמו המגדר , נתונה אף היא כל העת למיקוח ולמשא ומתן . האתניות והמגדר גם משמשים לא אחת . 4 ליאון ממשיך בעמדתו זו את תפיסתה של הרצוג , הגורסת כי העדתיות היא תופעה הנתונה למשא ומתן מתמשך , תופעה משתנה במשמעותה ובעולמות התוכן שלה ( ראו הרצוג . ( Herzog 1984 ; 1986 ברוח דומה נותחה הזהות המזרחית גם בספר מזרחים בישראל : עיון ביקורתי מחודש ( ראו חבר ואחרים , ( 2002 וכן בספרו של
|
|