|
|
עמוד:14
ומלואה וחוקות צבא חליפותיה , תמונת ה ' לנגד עיני . מידי ישוטטון עיני על פני תבל הזאת , מדי אתבונן לחיל תמורות וסדרים אשר שם יוצרה בה מעת היבראה אז הגות [ = יהגה ] ליבי תבונות על חסד אלוהים , גודלו , טובו וחכמתו ; אז תאחז לקסת ידי , ואת אשר הומה לי בקרב ליבי יעבור פי עטי , להעיר גם אוזן עמי בלימודים אלה ( ארטר . ( 62 - 61 , [ 1858 ] 1996 שלא כמו הנביא , החוזה והרואה - אך בעיקר שלא כמו נביאי השקר של החסידות ( שם , - ( 62 ארטר פונה אל התבונה , מתקין את קסת הדיו , ומקשיב להמיית לבו של הפרט היודע " לחזות בתבל " . האל נזכר כמובן בדבריו של הצופה , ואולם הופעתו אינה מתוארת עוד כהתגלות נשגבת וסמכותנית . אדרבה , " תמונת ה "' העומדת לנגד עיני המשכיל עולה ישירות מתוך " הגות ליבו " של הצופה , המסוגל להבין את " חסד אלוהים , גודלו , טובו וחכמתו " , ואף רשאי לפרשו וליישמו על פי צווי השכל . התוקף האוניברסלי של הצופה לבית ישראל מבוסס אפוא על תנועה , או טלטלה , רצוא ושוב בין המצב ההיסטורי האימננטי ( " תבל ומלואה , וחוקות צבא חליפותיה " ) לבין הרציונליות הטרנסצנדנטית ( " תמונת ה "') . הצופה חוזה בחוכמה האלוהית , שהרי עיניו " ישוטטון " על פני התבל ; רוצה לומר , החוכמה האלוהית באה לידי ביטוי בהיסטוריה . לכן , כך מאמין ארטר , ההיסטוריה צריכה להיות נושא הלימוד העיקרי והחשוב ביותר בתנועת ההשכלה . בניגוד לכמה ממשכילי ברלין ( כגון סטנוב , מנדלסון ווייזל ) , שאחזו בדת הטבעית והדגישו בעיקר את גילום חוכמתו של האל בטבע , ארטר ( וכמוהו נחמן קרוכמל [ רנ " ק ]) נוטה להדגיש את הופעת התבונה האלוהית בהיסטוריה . הסאטירה "חסידות וחכמה " , שמתמקדת באירועים היסטוריים עכשוויים ( שם , , ( 84 - 83 זונחת למעשה את תמונת העולם של הדת הטבעית , ופוסעת לכיוון ההיסטוריציזם הדיאלקטי מבית מדרשו של הגל . התבוניות של האל מתגלמת פחות בטבע , ויותר בהיסטוריה ובחברה - האחר המובהק ביותר של האלוהות . ההיסטוריה הופכת להיות תבונית ( כלומר מיושבת עם תמונת אלוהים ) כאשר הצופה תופס חלקים אחדים מתוכה כנושאי משמעות תבונית ומתקדמת , וחלקים אחרים כנושאי משמעות אירציונלית וראקציונית . זהו יסוד הביקורת הנוקבת והלעגנית שארטר מטיח בתנועת החסידות . האינטלקט של הצופה , ה " אוחז בקסת הדיו " והרואה את " תמונת ה "' העולה מתוך ההיסטוריה האנושית , אינטלקט זה מאפשר לו לדעת בוודאות כי חלק נכבד מאוד מן ה " עם " שאליו הוא מפנה את דבריו לוקה בטעויות פילוסופיות , בתככנות כלכלית , ובשחיתות מינית ומוסרית . האינטלקטואל הזה , הצופה לבית ישראל , מתיימר להחזיק בידו אמת מידה מוצקה שתסייע לו לשכנע את קוראיו בעומקה של האירציונליות החסידית . מאזני המשקל הפלאיים שלו מן הסאטירה " מאזני משקל " ( שם , , ( 70 - 64 ממש כמו חלומותיו הנבואיים של הצופה ( באחד
|
|