|
|
עמוד:
במלואו . המודיעין הסביר מהלכים אלה במונחים הגנתיים והותיר את הערכתו הבסיסית , שלפיה הכנות אפשריות למלחמה בישראל לא יושלמו לפני . 1962 מבחינה תפישתית , המטה הכללי ואמ " ן העמידו בראש ובראשונה את ההתרעה האופרטיבית . הרמטכ " ל כתב בהנחיה שהעביר לאמ " ן : "לאור המרחק הקטן משטח כנוס עוין אל מטרה בתוך שטחנו , לאור המהירות של מטוסי הסילון וכן קיום כוחות ממוכנים - חייבים אנו לבדוק כמה אלמנטים של מודיעין בהשוואה לרקע הזמן " . בדבריו על דוח ההתרעה הוסיף ראש אמ " ן חיים הרצוג כי " המסקנה הבולטת מקריאת הדוח של הועדה הנה : ) א ( מאז תחילת ההצטיידות , הארגון מחדש וההתעצמות של צבא קע "מ ובמיוחד לאחר הקמת קע " מ - הייתה משימתו העיקרית של המודיעין לשים את הדגש האיסופי על איסוף בסיסי . האויב לא היה מוכן לבצוע מתקפה ... ) ב ( מאמצע שנת , 1959 כאשר שינה האויב הקע " מי ארגונו ועכל עיקר הציוד החדיש , הריהו נמצא כבר בכוננות ) אם כי עדיין לא מלאה ( לפעולה מתקפתית " . הצוהר הייחודי שהעניקה ועדת ההתרעה דוח ועדת ההתרעה פורסם לאחר פרשת רותם , אך נכתב במחצית השנה שלפניה . הדוח מעניק צוהר ייחודי לבחינת תפישת האיסוף בהקשר למשימת ההתרעה בסוף שנות ה - . 50 הדוח מצביע , מעל לכל ספק , כי כשאמ " ן דיבר על " התרעה " ועל אמצעי האיסוף הנחוצים להשגתה , הוא התכוון למה שכינינו " התרעה אופרטיבית" ו " התרעה טקטית " . ההתרעה האסטרטגית נותרה מחוץ למסגרת הדיון . הדוח סקר בשיטתיות את כל אמצעי האיסוף הקיימים , את הפוטנציאל שלהם ואת נקודות העוצמה והתורפה , ואף הציג רשימת סימנים מעידים למלחמה . באופן מפתיע , אף שיחידת האזנה 515 הפכה לסוכנות האיסוף המרכזית של אמ " ן , הדוח הציב את תחום החוזי והתצפיות העמוקות ( של סוכנים או לוחמים ) כבסיס למתן ההתרעה . הדוח טען כי יכולות ההסתרה של הצבאות הערביים והיכולת לנוע בדממת אלחוט הופכים את מקורות האיסוף החזותיים למקורות העיקריים למתן התרעה . במקורות אלו כלל הדוח סוכנים שתפקידם יהיה להיפרס בצירים , צמתים , גשרים , בסיסי צבא וכן הלאה . סוכנים אלה יצוידו באמצעי שידור וידווחו למפעיליהם על תנועת הכוחות הערביים . לצד הסוכנים , טען הדוח , יפרסו בשטח כוחות חשאיים של סיירת מטכ " ל וחוליות של היחידה המבצעית . 188 במקביל יופעלו גם תצפיות קרקע רגילות , מטוסי צילום וסיירי אוויר . דגש מיוחד במאמצי האיסוף בכלל , ואלה החזותיים בפרט , ניתן בדוח למעקב בזמן אמת אחר פעילות חילות האוויר הערביים ולסגירת מעגל בין יחידות האיסוף , המפקדים והכוחות הלוחמים . הדוח המליץ לפרוס את גורמי האיסוף החזותי סביב בסיסי חילות האוויר הערביים , וכן למקד את הכיסוי האיסופי של יחידה 515 ברשתות התקשורת של המטוסים ותחנות הקרקע . הדוח מעלה ממצאים מעניינים המחייבים הסבר : הדוח העניק קדימות לאמצעי איסוף חזותיים על פני כל אמצעי איסוף אחר . ייתכן שהיה בכך הד לכישלון פרשת רותם , וביטוי לשאיפה לחזור לאמצעי האיסוף " המוכרים והטובים " . סוכנים ותצפיות על חשבון אמצעים מתקדמים , שטרם פרעו את האשראי שניתן להם ועדיין נותרו בגדר הבטחה לא ממומשת . בעקבות פרשת רותם , ההתרעה נתפשה כפונקציה של היכולת האיסופית ושל כמות הסנסורים האיסופיים - ולא כביטוי של יכולת מחקרית וברת התאמה לתפישה אופרטיבית . על רקע זה ניתן להבין את הדרישות האיסופיות שהציג הדוח : תוספת של עשרות רבות של אנשי מודיעין , רכש מסיבי של אמצעי איסוף ופענוח ושל אמצעי תקשורת לסוכנים ולכוחות הלוחמים . אף שהדוח הניח תשתית מושגית איתנה לדיון בהתרעה , הרי שהעיסוק המפורט בחילות האוויר הערביים כבסיס למתן ההתרעה סימן מעבר לדיון ברובד ההתרעה הטקטית והזנחה של הרובד האופרטיבי . דומה שהספקנות שאפפה את הדוח ויחסו לתחום הסיגינט אינה עולה בקנה אחד עם הציפיות הגבוהות של ראשות אמ " ן במהלך שנות ה - 50 מתרומת יכולות ההאזנה . על סיפה של מהפכה טכנולוגית עד מבצע קדש , הרעיון המרכזי שהסדיר למתכנן הצה " לי את התנהלותו האסטרטגית והאופרטיבית היה ההתרעה האסטרטגית . הערכת המודיעין כי סיבוב שני ביוזמה ערבית אינו צפוי בקרוב , לצד הכרה במגבלות היכולת לספק התרעה אופרטיבית , הפכו את המענה האופרטיבי הישראלי לכזה שאינו נסמך על התרעה אופרטיבית . המערכת הצבאית הישראלית הכירה במתח שבו היא ניצבה , בין הכורח שבהחזקת צבא סדיר קטן בלבד וגיוס מילואים בחירום לבין היכולת המוגבלת של הביון הישראלי לספק התרעה . אלא שזו העדיפה להסתמך על התרעה אסטרטגית , שאת סיכויי השגתה ראתה כטובים לאין שיעור . רעיון המתקפה המקדימה שקנה לו אחיזה לאחר שנודע על עסקת הנשק הצ ' כית - מצרית הפך את ההתרעה האופרטיבית לרלוונטית אפילו פחות , מאחר שהיוזמה למלחמה אמורה הייתה להיות - ואכן הייתה בסופו של דבר - בידי צה " ל . השינוי המהותי בתפישת ההתרעה והצבתה בראש סדר העדיפויות האמ " ני התחולל באמצע , 1957 עם נסיגת צה " ל מסיני . מתקופה זו התחזק מעמדה של ההתרעה האופרטיבית , נוכח הקו האופרטיבי שהוביל הרמטכ " ל לסקוב ולאור חיזוק יכולות האיסוף הסיגינטיים של אמ " ן , שחיזקו את ביטחונו ביכולת לתת התרעה . זאת בעיקר לאחר שלמשוואה הצטרף " מרחב התרעה " גאוגרפי – חצי האי סיני - שאמור היה להקנות למודיעין הישראלי שהות לאיתור סימנים מעידים שיאפשרו מתן התרעה אופרטיבית . זו האחרונה נועדה לאפשר למערכת הצבאית הישראלית להידרך לקראת מכת המנע . ככל שההתרעה האופרטיבית קנתה לה שביתה בשיח האג " מי - מודיעיני הישראלי , היא צומצמה לשיח איסופי בלבד . במובן זה , כישלון אמ " ן בזיהוי כניסת כוחות מצרים אל סיני , היא פרשת רותם , אינו מצביע על כשל מערכתי . אמ " ן והמטכ " ל היו שרויים בסביבה הקונצפטואלית האופרטיבית . תפישת ההתרעה הניחה כי קיים מצב אסטרטגית שבו מתאפשרת פעולה צבאית מצרית בסיני . תפישת ההתרעה האופרטיבית הלמה היטב את התכנון המבצעי ואת התפישה האופרטיבית כולה . תקלת רותם נבעה מכשל בהפעלת אמצעי האיסוף - כשל שנבע מהתאמה לא נכונה של סנסורים למציאות גאו - אסטרטגית . כשל איסופי זה פורש בדיעבד על ידי אנשי אמ "ן ככישלון הטכנולוגיה , או למצער , כאי - מימוש ההבטחה שטמנו בחובם האמצעים הטכנולוגיים שאמ " ן אך זה נחשף אליהם . דוח ועדת ההתרעה שנכתב כמה חודשים לפני פרשת רותם ופורסם כמה שבועות אחריה מגלם תגובת ריאקציה : הסברה כי כדי לטייב את ההתרעה יש להרבות באמצעי איסוף ; ואחריה האמונה כי מוטב יהיה לבסס את ההתרעה על הגורם האנושי מאשר על אמצעי טכנולוגיים , שכשלו ברגע האמת . במובן זה , דוח הועדה ייצג גישה שעברה מן העולם כבר בראשית שנות ה - , 60 עת עמד המודיעין הישראלי על סיפה של מהפכה טכנולוגית רבתי אשר שמה את המענה הסיגינטי בלב המענה האיסופי . הערות למאמר מתפרסמות בגיליון האינטרנטי
|
|