|
|
עמוד:11
נטולי הקשר היסטורי ? מובן שאין כל פסול בניתוח פורמלי של הספרות היפה . יתר על כן , ניתוח הטכניקות הרטוריות המשמשות את הסופרים לביטוי עמדותיהם האידיאולוגיות עשוי לסייע להבנת תפקודם של הטקסטים הספרותיים במישור הפורמלי הצרוף . ואולם מטרת המחקר המוגש לקורא בספר זה היא להציע מבט כולל על השיח הספרותי , התרבותי והחברתי הזה . הדבר עשוי לתרום לא רק לבחינת פעולתה של הספרות כגורם היסטורי ולחקר השפעתה של המציאות החברתית על הקונוונציות הספרותיות , אלא גם להבנת המגמות הספרותיות , החברתיות והפוליטיות בפרספקטיבה סינכרונית . המקורות שעליהם מבוסס המחקר הם אפוא מגוונים מאוד - ספרות יפה , רשימות ביקורת , מאמרי דעה בעיתונות , מכתבים אישיים , קטעי יומנים וטיוטות של היצירות הספרותיות , המתועדות בספרות המחקר . האתגר המתודולוגי המשמעותי ביותר היה השימוש בטקסטים ספרותיים כבמקור היסטורי . כאמור , אין מניעה להתייחס ליצירה ספרותית כאל מבע אוטונומי או כאל פרי של משחק אמנותי . גם אם מדובר בטקסט בעל משמעות פוליטית וחברתית , הסופר או המשורר אינו מחויב להשאיר תיעוד לתהליך בניית העלילה ועיצוב הדמויות , ולעתים הוא אינו מודע כלל להשפעתן של יצירותיו על ההיסטוריה . אבל אצל סופרים המחויבים לשיח הפוליטי - אם במוצהר או במרומז - המציאות הבדיונית עשויה להתגלות כראי למציאות הממשית , גם אם אותו הראי הוא תוצר של התבוננות סובייקטיבית . בסופו של דבר חומרי הגלם של הסיפור הסובייקטיבי ביותר עשוים לכלול , לצד הניסיון אישי של המחבר , גם רפרנטים מסוגים שונים : אנשים , רעיונות פילוסופיים ואירועים היסטוריים . בסיפור המתאפיין באינטנציה ריאליסטית , כל אלה נשאבים לתוך קומפוזיציה בדיונית . הסופרים הרוסים של התקופה לא הסתירו את העובדה שלנגד עיניהם עמדו פרוטוטיפים קונקרטיים ורעיונות פילוסופיים ופוליטיים . על חוקר הספרות הרוסית המנסה להבין את יצירותיהם בהקשר שנכתבו בו מוטלת החובה להבין הן את המבט הסובייקטיבי של המחברים והן
|
|