|
|
עמוד:7
תקציר רקע ומטרות העיקרון של שיתוף הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות מבוסס על אידאל של אזרח מודע , פעיל ומשפיע . ההנחה העומדת בבסיס העיקרון היא שהשתתפות פוליטית מתפקדת כאמצעי ראוי להחייאת הדמוקרטיה ולחיזוק ההליך הדמוקרטי בכללותו . ההכרה בחשיבות הדמוקרטית שבשיתוף הציבור בתהליכים פוליטיים ותפיסת השיתוף ככלי להעצמת האזרחים ולחיזוק הממשל ואמון הציבור במוסדות הדמוקרטיה הביאו לגידול ניכר ברחבי העולם במספר ובמגוון של היוזמות לשיתוף הציבור . ואולם בד בבד החלה להישמע ביקורת המטילה ספק באיכותם של המהלכים . נטען כי התחום התפתח בלי שנבדקו סוגיות חשובות ובלי שבוצעו הליכי הערכה מספקים . מחקר זה מבקש לבחון ולהעריך את מידת ההצלחה של המהלכים לשיתוף הציבור כדי לסרטט עקרונות מנחים לדגם של שיתוף מוצלח , המסוגל לקדם עקרונות דמוקרטיים של שוויון , שקיפות וייצוגיות ולשפר את איכות תהליכי קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות . חלק הארי של הניסיון המעשי לשיתוף הציבור בישראל ובעולם מתמצה במישור המקומי , שבו הוא התבסס כחלופה פופולרית לקבלת החלטות בחיים הציבוריים . שיתוף הציבור אמנם קונה לו אחיזה גם במישור הלאומי ואף הבין מדינתי , אך התהליכים הללו שכיחים פחות . לפיכך מחקר מדיניות זה מתבסס על הניסיון המעשי של תהליכי שיתוף בזירה המקומית . ממצאי ספרות המחקר המסקנות בנוגע להצלחת יישומו של עקרון שיתוף הציבור בזירה המקומית אינן חד משמעיות . סקירת הספרות המחקרית אמנם מזהה עוצמות משמעותיות , אך עם זה ספרות לא מעטה מצביעה על נקודות תורפה ועל פער בין הדיון הנורמטיבי , הנוגע למידת איכותו של התהליך המשתף , ובין מידת השפעתו : מחד גיסא נמדדו השפעות חיוביות של המהלכים לשיתוף ציבור . מחקרים שונים מצאו כי מהלכים לשיתוף ציבור תרמו לשיפור תהליכי קבלת החלטות וקביעת מדיניות וזוהו ככלי יעיל לזיהוי בעיות , למציאת פתרונות חדשניים ולקידום
|
|