|
|
עמוד:11
התהליך אינו הדתה בלבד , אלא מלווה גם בהתערבות הגוברת של רבנים בהתנהלותו של הצבא . הדתה יכולה להתנהל גם ללא התערבות שכזו , ובלבד שתקודם בלעדית על ידי הפיקוד הצבאי ובהנחיית הדרג הפוליטי , כפי שאירע בשנותיה הראשונות של המדינה ( ראו בפרק . ( 1 לכן התהליך של השתלבות הציונות הדתית בצבא חורג מהגברת הנוכחות של קבוצה מסוימת בצבא בשל שינוי חברתי או דמוגרפי . הוא מלווה בשורה של מאבקים בין סמכויות דתיות ובין הפיקוד הצבאי בשאלות כמו מעמדן של נשים ביחידות הלוחמות , מעמדה של הרבנות הצבאית ומידת חובתם של חיילים דתיים לציית לפקודות הנוגדות את מצפונם בנוגע לפינוי יישובים או מחנות בגדה המערבית וברצועת עזה . אפשר לגמד את משמעויותיהם של מאבקים אלו ואת השלכותיהם , אך לא את עצם קיומם . אכן , הקונפליקט בין חובת הציות ועליונות הסמכות הצבאית מצד אחד ובין הסמכות הרבנית מצד אחר טופל בהרחבה בעבודותיו של סטיוארט כהן , הבולט בחוקרי יחסי צבא - דת בישראל ( . ( Cohen , 2007 ; 2013 הנטייה של כהן היא לצמצם את המשמעות של מאבקים אלו ולטעון כי הם אינם מסכנים סיכון של ממש את האוטונומיה של הצבא ושל מפעיליו הפוליטיים . מסקנה זו מחייבת בחינה באמצעות כלי הניתוח התאורטיים של הפיקוח על הצבא . אם כן , הספרות אינה מתמודדת במלואן עם האמיתות שהשיח האקדמי הציבורי משקף , וראויות לבירור מעמיק . ראשית , יש לתרום להכרעת הוויכוח בין החוקרים אם לפנינו תהליך של הדתה או " צל הרים " בלבד , כטענת החולקים על קיומו של תהליך זה או אולי תהליך מסוג אחר . ואם כן , יש לברר לעומק מהי המשמעות של התהליכים , שאין חולק כי פוקדים את הצבא ( גם בקרב מכחישי ההדתה ) , ובמרכזם השפעה רבה מבעבר של חובשי הכיפה על התנהלות הצבא . שנית , יש לברר את מקורות התהליך . גם אם נסכים כי הרכבו החברתי של הצבא משתנה והתבלטותם של חובשי הכיפה היא חלק מכך , עדיין ישנן שתי נקודות הראויות לבירור : הראשונה היא הסבר להגברת נוכחותם של חובשי הכיפה בצה " ל . הדמוגרפיה אינה מספקת הסבר מספק , שהרי מדובר בקבוצה שמשקלה הדמוגרפי לא השתנה שינוי של ממש בעשרות השנים האחרונות . הנקודה השנייה היא שגם אם נכונה הטענה כי נסיגת המעמד הבינוני - חילוני סללה את הדרך לחובשי הכיפה , יש להסביר מדוע דווקא חובשי הכיפה מינפו את נסיגת הוותיקים יותר מקבוצות אחרות כדי לשפר את מעמדם בצבא ולהשפיע על התנהלות הצבא ועל עיצוב תרבותו , בין שההשפעה ניכרת , כפי שיטענו אלו המזהים הדתה , ובין שההשפעה שולית , אולם גדולה מבעבר , כפי שיסכימו גם מכחישי ההדתה , ובכל מקרה השפעה המעוררת הד ציבורי . נוכחות מספרית אינה מתורגמת מאליה להשפעה , שהרי גם קבוצות חברתיות אחרות ( כמזרחים
|
|