|
|
עמוד:11
המדינה שררה בה אווירה כללית של אידיאליזם ואופטימיות , מסירות נפש בקליטת עלייה והגנה על המולדת , מדיניות חברתית וכלכלית שביטאה ערכי סולידריות בין חלקי העם , תחושתי היא שהיסודות הללו נחלשו מאוד . המדינה מתפתחת מבחינה חומרית וכלכלית , אך מתדרדרת מבחינה מוסרית ורוחנית . יש פחות אידיאליזם וציונות , פחות צדק חברתי ופחות אמונה בצדקת דרכנו . יש יותר אגואיזם וציניות , יותר פערים חברתיים , יותר אלימות , שחיתות , פשע , הפקרות , ויותר נהנתנות חסרת בושה וחסרת ערכים . ההתעוררות הגדולה של המונים בקיץ 2011 תחת הסיסמה " צדק חברתי" היא סימן חיובי - אך ימים יגידו אם היא בישרה מהפך ערכי רחב ממדים או רק תופעה חולפת , שלא שינתה את הסחף הערכי הגדול . בו זמנית אויבינו נעשים עזים וקשים יותר , חדורים בתחושה שהזמן משחק לטובתם , שרצונו של העם היהודי לחיות כריבון בארצו נשחק והולך . המגמה הדמוגרפית של איבוד הרוב היהודי גם במדינת ישראל של גבולות 67 מדאיגה אותי מאוד . לא אתייחס לנושאים הללו בפרוטרוט במבוא , אך אני בטוח שהקורא שעיניו בראשו רואה את מה שקורה סביבו . הוא יכול להסכים עמי שקיימת בעיה - אך הוא רחוק מלסבור שהבסיס לפתרון טמון ברצון לתת ליהדות מקום מרכזי בחייו . שימו לב שכתבתי " בסיס לפתרון" ולא הפתרון בשלמותו . ברור לי שגם אם כל עם ישראל יאמץ את התורה כבסיס לחייו כמו בעבר , עדיין תישארנה בעיות רבות . לא נחיה בגן-עדן , אך ייווצר לדעתי מצב בריא יותר להתמודדות עם בעיות , וחלק ניכר מהן אכן יבוא על פתרונו . לכאורה הסתכלות בחברה שכן שמה את היהדות במרכז , החברה הדתית , גם היא לא נותנת תמונה מלבבת ומעודדת . חברה זו מוצגת בתקשורת הישראלית כקנאית ואלימה , מושחתת ופורעת
|
|