|
|
עמוד:13
דרגת הקשיות של הסלעים אינה אחידה . יש סלעים קשים מאוד , יש רכים מאוד וקיימים סלעים בכל דרגות הביניים שבין שני הקצוות הללו . דרגת הקשיות של מינרלים מוגדרת באמצעות סולם מוהס , מדד המבטא את מידת הלחץ שיש להפעיל על הסלע כדי לשבור אותו . סולם מוהס כולל עשר דרגות של קשיות יחסית ומאפיין את המינרלים לפי דרגת הקשיות שלהם . המינרל הרך ביותר , טלק , הוא בעל דרגת קשיות ; 1 המינרל הקשה ביותר , יהלום , הוא בעל דרגת קשיות . 10 יש להבדיל בין הקושי המכני של הסלעים , כלומר רמת הכוח הנדרש כדי לשבור אותם , לבין עמידות הסלע בפני תהליכי בליה . מרבית תהליכי הבליה הם תהליכים כימיים הפועלים על הסלעים , לא תהליכים המצריכים הפעלת כוח מכני . מידת “ רגישותם" של הסלעים לתהליכים הכימיים אשר פועלים עליהם אינה תלויה בקשיותם היחסית . סולם מוהס מסווג את המינרלים לפי מידת הקשיות שלהם , והוא אינו מדד שיכול להצביע על עמידותם בפני תהליכי בליה . למינרלים שונים המצויים בסלעים יש עמידות שונה בפני תהליכים כימיים של בליה . כך למשל מינרל רך דוגמת זהב הוא אחד המינרלים העמידים ביותר בפני תהליכי בליה , ואבן גיר קשה ( אבן כזו כוללת בעיקר את המינרל קלציט ) מתבלה מהר יותר מזהב . עמידות הסלע בפני בליה נקבעת בראש ובראשונה על ידי ההרכב הכימי שלו . גם המבנה הפיזיקלי של הסלעים ( השיכוב שלהם , המישוק-סידוק , מישורי הפצילות וכן הלאה ) קובע את מידת העמידות לתהליכי הבליה . כך למשל הן אבן גיר קשה והן קירטון בנויים מסידן פחמתי , ( C CO 3 ) אך למרות ההרכב הכימי הזהה יש שוני ביניהם בעמידות לבליה כימית . העמידות של אבן הגיר הקשה קטנה מעמידותו של הקירטון הרך יותר , וזאת בגלל ההבדלים במבנה הפיזיקלי שלהם : אבן הגיר חדירה יותר מהקירטון , ולכן מתפתחים בה מישקים וסדקים רבים שאינם אופייניים לקירטון . כתוצאה מכך מים , גורם אשר מפעיל את תהליך הבליה הכימית , חודרים בכמות רבה יותר לאבן הגיר ובאים במגע עם שטח פנים גדול יותר של הסלע . המים באים במגע לא רק עם המעטפת החיצונית של הסלע , אלא גם עם דפנות הסדקים שהם חדרו לתוכם . לפיכך המים מפעילים תהליכי בליה גם על הסדקים .
|
|