|
|
עמוד:31
כראש ממשלה ושר ביטחון במקביל , אך עלול להפוך בלתי נסבל לכשזה יוחלף — במיוחד אם שתי המשרות תופרדנה ותאוישנה בידי אנשים שונים . " בן–גוריון לא תכנן באותה העת לעזוב את תפקידו , ולכן יכול להכיל את המורכבות של התיאום הקהילתי , הואיל והיה בפועל ממונה על כל ראשי השירותים . ההשערה השלישית נוגעת למעמדו האיתן של איסר הראל , שהדו"ח קרא עליו תיגר . דומה שגניזת הדו"ח היא עוד חיזוק להערכה כי הראל היה בפועל האיש החזק בקהילת המודיעין , והוא סיכל את ה"מזימה" ( בראייתו ) של ראש אמ"ן הרכבי ושל אביגור להדיחו . ההשערה הרביעית והאחרונה לגניזת הדו"ח היא היעדר מתחים ומשברים חריפים בקהילה המודיעינית . אמנם היו חילוקי דעות בין ראשי הקהילה , אך אלו לא פרצו לסביבה המדינית ולא הביאו להכרה של משבר בקהילה המחייב שינוי , בניגוד גמור למשבר החריף בקהילה כמה שנים לאחר מכן . היחסים בין ראשי הקהילה : הראל נגד הרכבי כאמור , היחסים בין ראשי הקהילה באותן שנים היו מתוחים מאוד . דו"ח אביגור חשף צוהר ליחסים הטעונים האלה , משום שראשי הקהילה התייחסו בכתב זה אל זה : ראש אמ"ן הרכבי העלה טענות רבות , וראש המוסד הראל פסל אותן אחת אחת . אשר ליחסי הגומלין בין שני גופי הביון , אמר ראש אמ"ן : "הרשות הפכה למוסד זר לנו , ברוחו , בנהליו ובלתי מוכר בעבודתו ... הרשות הופכת לגוף המקיים פעילות ביונית לשם עצמה . " ועוד אמר : "אין לראש אמ"ן כיום כל השפעה [ על עבודת הרשות , [ אחריות אמ"ן למודיעין עבור צה"ל בלי אפשרות השפעה על פעולת הרשות היא לא במעט פלסטר . '" הראל השיב : 'האשם ביחסים הלא טובים הוא באמ"ן . רוח לא טובה שוררת באמן" ... ביכולת מפקדיו לתקן זאת ... ינסו הם לשנות את יחסם . " הרכבי סבר כי המוסד אינו עושה די לטובת העניין של המודיעין הצבאי במידע על אודות צבאות ערב : "חייבת העבודה למען הביטחון הצבאי להיות מוצבת בראש דאגותיה של הרשות . " ביטוי לכך היה , למשל , היעדר התרעה של המוסד על אודות "העסקה הצ'כית" - עסקת נשק גדולה במיוחד שפורסמה בסתיו 1955 בין ברית המועצות למצרים . זו שינתה את מאזן הכוחות האזורי , והיתה בין האירועים האסטרטגיים שהובילו למלחמת סיני . הכול לצד השאיפה המשותפת לישראל , לצרפת ולבריטניה להפיל את נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר ; והשאיפות ההתקפיות שרווחו בצה"ל לכבוש את סיני ולפתור בכך את הבעיות הבוערות מול מצרים - חופש השיט ובעיית ההסתננויות מהגבול . על כך השיב איסר ששירותי מודיעין גדולים ומנוסים הופתעו מהעסקה : "הדעה המקובלת היא שהעסקה באה כאימפרוביזציה בלתי צפויה מראש מצד השליט המצרי , כיצד אפשר לדרוש מהרשות כי תדע למפרע מה שייתכן ואף לא היה ידוע לצמרת מצרית עצמה . " ? על כל פנים , הוא דחה את טענתו של הרכבי כאילו הרשות אינה עושה די כדי לתת מענה למשימות הביטחוניות , ואמר כי ראש אמ"ן אינו מבין את המגבלות ואת האילוצים העומדים בפני הרשות . טענה נוספת של הרכבי היתה כי אמ"ן אינו מעורב בעיצוב מדיניות הרשות , וכי קצין אמ"ן שתפקידו לתאם בין הגופים נותר חסר עבודה והשפעה . על כך השיב איסר כי אמ"ן משפיע על מדיניות הרשות , אך מעוניין להתערב גם בסוגיות מבצעיות , ולכך התנגד ראש המוסד נחרצות : "מדיניות לחוד ומבצעים לחוד . " עוד טען ראש אמ"ן כי בידי הרשות מידע מודיעיני שאינו מועבר למודיעין הצבאי . איסר דחה גם טענה זו מכול וכול , ואמר כי העברת החומר בין הרשות לאמ"ן הדדית לחלוטין . גם הקשרים החשאיים עם הביון הצרפתי ערב מלחמת סיני יצרו מתח ביחסים בין אמ"ן למוסד . את היחסים עיצב סגן שר הביטחון שמעון פרס , וכך התאפשר לאמ"ן להשתלב בהם מראשיתם , בין השאר כדי לעקוף את משרד החוץ בראשות שרת , שהיה צפוי להתנגד לברית החשאית עם צרפת . הדבר היה לצנינים בעיני הראל , שתבע להעביר את הקשרים החשאיים למוסד . כצעד של פשרה הסכים הרכבי לעדכן את המוסד על המגעים . הרכבי נדרש גם לפתרון ארגוני להסדרת היחסים , והציע שבראש הרשות יעמוד איש אמ"ן . איסר דחה גם הצעה זו על הסף : "כמנהל המוסד לא אסכים שיכפו עלי מועמד שאינו לרוחי . " מערכת היחסים הגרועה שררה גם בין הראל לבין ראשי אמ"ן האחרים : בנימין גיבלי , חיים הרצוג ומאיר עמית . כך למשל , כתב הרצוג במכתב לרמטכ"ל בתום שירותו : "הבעיה היסודית בקהילת המודיעין היא היעדר פיקוח וחסר הגדרה ... המצב לקוי ומחייב בדיקה יסודית ... חיוני ביותר לביטחון המדינה שהנושא בכללותו יהיה תחת פיקוח שוטף ומתמיד בדרג שרים ... סוף סוף המדובר בקו ההגנה הראשון של המדינה . " הרצוג אף הטיל ספק בבכירותו של איסר ובשלל תפקידיו : "ראש המוסד , המכונה ראש המוסד לתפקידים מיוחדים ... לא ברור לי עד היום מה המינוי הרשמי שלו . " עוד הדגיש הרצוג כי בשל חוסר התיאום בין שירותי המודיעין בנוגע לקשרים עם מדינות ברית הפריפריה , ובראשן איראן , נגרם נזק לתדמיתה של ישראל ולאינטרסים שלה . בין ההסברים שנתן הרצוג להיעדר התיאום בין זרועות המודיעין היה שיתוקה של ור"ש , שכמעט לא פעלה . בהמשך לדברים אלה כתב מאיר עמית בספרו כך : "בין הירושות הלא נחמדות שנחלתי בעת בואי לאמ"ן , היתה מערכת יחסים מעורערת עם המוסד ועם שירות הבטחון הכללי . שני גופים אלה נוהלו בידי אדם אחד — איסר הראל . קודמי בתפקיד , האלוף חיים הרצוג , סיפר לי כי הוא לא מסוגל לעבוד בשיתוף פעולה עם הראל והביא לי דוגמאות רבות לכך . הרצוג הצביע על כפילויות רבות המתרחשות בשטח , על מאבקי יוקרה ועל בחישות מיותרות . " בביוגרפיה של עמית מתואר כיצד ניסה , בהיותו ראש אמ"ן , לפתח יחסי עבודה תקינים עם הראל , אך נענה בהתנשאות ובהבטחות לפעול בשיתוף פעולה , שלא כובדו . בעדות לפני ועדת ידין - שרף הדגים עמית את חוסר האמון ואת היעדר השקיפות ששררו בין אמ"ן למוסד " קודמי בתפקיד , האלוף חיים הרצוג , סיפר לי כי הוא לא מסוגל לעבוד בשיתוף פעולה עם הראל והביא לי דוגמאות רבות לכך . הרצוג הצביע על כפילויות רבות המתרחשות בשטח , על מאבקי יוקרה ועל בחישות מיותרות" יהושפט הרכבי
|
|