|
|
עמוד:11
במקצבה של החשיבה התאורטית אם לחקר הפרוזודיה ריתמוס משלו , כפי שאנרי משוניק סבור , כי אז ניתן לאפיין ריתמוס זה בעשורים האחרונים כ״אנדנטה״ : איטי ביותר . התאוריה הספרותית תרה אחר דרכים חדשות לחשיבה על אודות הספרות : המילים ״פוליטיקה״ , ״אידאולוגיה״ , ״אינטרטקסטואליות״ הן רק כמה מן המונחים המשקפים הבנות חדשות של מיני הזיקות המתקיימות בין היצירה הפואטית לעולם החברתי . אולם חקר הפרוזודיה לא הדביק את ההתפתחויות הללו אלא נותר , במידה רבה , תחת השפעתן של גישות סטרוקטורליסטיות , קוגניטיביות , ואפילו כאלה של ״הביקורת החדשה״ . אכן , הפרוזודיה היא כמעט התחום היחיד בחקר הספרות כיום שבו צורות נתפסות במנותק מן ההקשרים התרבותיים והאידאולוגיים של היצירה הספרותית , ולפיכך , הפרוזודיה אכן חדלה מלייצג אותנו . ספר זה מבקש לשלב את תאוריית הפרוזודיה בהתפתחויות האחרונות בביקורת הספרות באמצעות הצעת מושגים פרוזודיים חדשים המאפשרים דיון בהקשר החברתי והתרבותי של צורות ספרותיות ופרוזודיות , במטרה לעדכן את התחום ולהתאימו לדרישות של חקר התרבות העכשווי . מבוא בדברי על הריתמוס , עליך אני מדבר , אתה הוא המדבר , בעיות הריתמוס הן בעיותיך שלך . ביקורת הריתמוס אין לה סיום . היא פתוחה אל תולדות הלשון , הספרות , התאוריה . ] ... [ זהו מקצבה של ביקורת הריתמוס , שכן התאוריה , בדומה לשירה , אינה יוצרת עצמה אלא לנוכח הלא נודע . Henri Meschonnic , Critique du Rythme , p . 715
|
|