|
|
עמוד:יא
מחנה אלהים זה , דור קדומים , עם נאדר בעז , עתיק יומין , אכן עז נפש וקשה כסלעי עךב עם זה היה : המרו את נפש נביאם וגם באלוהיהם התגרו - ויס גרם אל בין ההרים ויפל שנת נצח עליהם , ויצו את המדבר עליהם ושמרם לזכרון דור דורים ככה יגמר הישיש אמךתו ; שומעים עךביאים ושותקים ויךאת אלה על פניהם , פוסעים בנחת לצלעות הגמלים הטעונים לעופה ; וזמן ךב ילבינו מךחוק הסוךךים הלבנים בראשם וךבשות הגמלים אט נעות ונעלמו במךרוק הבהיר , כמו נשאו מזה על גביהן אגדה עתיקה עוד אחת - ושבה הדממה כשהיתה וערירי יעמד המךבר . ביאליק הקים לתחייה את "מתי מדבר" רק כדי לקבור אותם . המשורר הלאומי נסך על הפעילות הציונית בדורו מהוד הקדומים של הענקים המקראיים כדי להזהיר או אף לנבא את מותה של תנועת תחייה יהודית שתנטוש את המסורת הספרותית שלה . את הנקודה הזאת לא ראו - או לא רצו לראות וצנזרו - עורכי הגדת הקיבוצים . וכפי שנטלו מביאליק רק את מה שחיזק את השקפת עולמם , כך גם קראו את התנ"ך : שירת הים , שיר הלל לאל שגאל את עם העבדים המיואש בסדרה של ניסים מרהיבים , הפכה בהגדה שלהם לשירת ניצחון האדם . כמו מתי המדבר של ביאליק , המשכתבים את הסיפור המקראי , יצרו עורכי ההגדה סיפור חדש שבו הגיבור הראשי הוא העם ולא האל . המקרה הפרטי של הגדת הקיבוצים משקף הלך רוח מרכזי בתנועה הציונית בשנים של קום המדינה . בני הדור הזה , שמרדו באלוהי אבותיהם , העניקו לספרו זריקת נעורים . הם סיפרו את סיפוריו , פסעו בשבילי הארץ בעקבות גיבוריו ושיחזרו את חגיו החקלאיים . הם מצאו בתנ"ך הד לתשוקותיהם העמוקות ביותר : תקומת הלאום , שיבה לארץ , בניית הארץ , עבודת אדמה והגנה , אולם סירבו לקבל את ההנחה היסודית שלו , שאותה מציגה הפואמה של ביאליק : שאוטרקיה אנושית סופה כישלון ; שחיים ללא הקשבה למורשת , ללא הדרכת האל , סופם להיקבר בחולות המדבר . למעלה ממאה שנים לאחר שביאליק פרסם את שירו , נדמה כי לא הפריז בתיאוריו . המקרא שזכה לתחייה מרשימה בשנות קום המדינה כמעט נעלם היום ממדף הספרים הישראלי . מה שהתאים לדור המיישבים לא התאים לבניהם ועוד
|
|