|
|
עמוד:8
שיש בהם , אלא בחוקר המועסק על-ידי גוף לא אקדמי . המחקר החברתי השימושי הולך ומתפשט בעולם המודרני , והסוציולוג , העובד במוסד המעוניין במחקר כדי לשפר את ביצועיו , פועל במסגרת אשר בה משולבים שיקולים מדעיים עם שיקולים מעשיים : פוליטיים , כלכליים , אישיים ועוד . כך המצב , למשל , לגבי חוקרים העוסקים בסקרי-שווקים עבור חברות פרסומת , בחקר תקציב משפחתי ay ור הביטוח הלאומי , או בחקר מוראל הציבור עבור משרד ראש-הממשלה . טענה מרחיקת לכה כנגד המחקר הסוציולוגי קובעת , שהוא מפחית את ערך האדם ואת ייחודו . רצון הסוציולוג להגיע למימצאים מספריים , שנ' תן לחזור עליהם במחקרים נוספים , מביאו לשכוח כי המדובר לא במספרים או בסטטיסטיקה , אלא בבני-אדם יחידים ומיוחדים . אלה עיקר הטענות המועלות כנגד מדעי החברה בכללם , והסוציולוגיה בתוכם . עם זאת מספרם ההולך וגדל מדי שנה של מחקרים אמפיריים במדעיהחברה מחייב הבנה של היחס שבין עבודת-המחקר לבין הגישה המדעית עליה היא מבוססת . המדע והיומיים יש הטוענים כי למדעי-החברה קשה יותר מאשר למדעי-הטבע להגיע למעמד "מדעי , " וזאת משום שמדעי-החברה דנים בנושאים שכל אדם ואדם מתייחס אליהם במהלך חייו . במובן מסויים , כל אדם בחברה הוא "איש מדע , " המחפש ומוצא הסברים כלליים לתופעות המתרחשות בחברה בה הוא חי - משפחה , שכונה , מדינה - ואנשי מדעי-החברה המקצועיים "מתחרים" אתו על מציאת הסברים לתופעות החברתיות . אנשים "רגילים" מרגישים , ובצדק , שגם הם יודעים משהו על העולם החברתי , ומאשימים את הסוציולוגים ומדעני-החברה האחרים בכך שהם "מוכיחים את המובן מאליו . " העימות בין הניסיון היומיומי והקביעה המדעית אינו מוגבל לתחום מדעי החברה . חוקרי מדעי-הטבע עמדו מול התקפות קשות כאשר כאשר הציעו לתופעות טבעיות הסברים , אשר נגדו את הניסיון היומיומי או את האמונה הדתית . לדוגמא : די לנו להזכר בוויכוח בן מאות השנים
|
|