|
|
עמוד:15
שלי היתה לעבור מארגון אופקי לעבודה בצוותים . זה היה פתרון מתבקש לתסכול המרכזי ששרר בקרב העובדים : מידת ההתמקדות במאט , והרצון ליטול על עצמם פרויקטים גדולים יותר מאלה שיכלו לבצע לבדם . אבל האתגר היה שתרבות העבודה באוטומאטיק התנגדה נחרצות להיררכיה . העובדים היו עצמאים לחלוטין והביעו הסתייגות מכל דבר שהדיף ריח תאגידי . בעבור רבים , זו היתה החברה הגדולה ביותר שעבדו בה אי פעם . המחשבה על צוותים וראשי צוותים היתה רוויה באי ודאות . ולי היה אתגר משלי : אם אצטרף לחברה , אצטרך לפעול על פי העצות שלי . אם המעבר לצוותים ייכשל , יהיו שתי סיבות להאשים אותי . כשהצעתי פתרונות , לרגע לא דמיינתי שאמלא תפקיד פעיל במימושם . בשבועות שקדמו ליומי הראשון בחברה אמרו לי שהפגישה הראשונה שלי תתקיים ביום שני , 4 באוגוסט , בעשר בבוקר , אז היה לי שפע של זמן להרהר באתגרים האפשריים הניצבים בפני . הגישה שלי היתה מיושנת , והחברה הזו היתה חדשנית . אולי איבדתי קשר עם המציאות ? תכסיסי המנהיגות הכי טובים שלי התבססו על הימצאות בחדר אחד . חוסר האפשרות להסתכל לאנשים בעיניים במצבים קשים נשמע לי בעייתי . האם הייתם מציעים נישואים למישהי בצורה מקוונת ? או מודיעים לילדה שאמה מתה בהודעת טקסט ? חששתי שהדבר שבזכותו הצטיינתי בתחומי לא ישרוד את המעבר לסביבה מקוונת לחלוטין . בנוסף , סבלתי מן התמהיל הרגיל של דאגות דמיונית מגוחכות . למשל , שקלתי את האפשרות שנפלה טעות בעבודת הניירת , ושאוטומאטיק לא התכוונה להעסיק אותי אלא מישהו בשם פלוט פלרקן , נניח . או אולי יש איזה סוד זדוני , למשל שכולם מדברים רק צרפתית וסובלים מתסמונת טורט , או שעמיתי לעבודה הם בעצם אסירי עולם בכלא סינג סינג , שמרצים את עונשם על רצח סופרים . היקום גדול ולעתים גם אכזרי , ועבודה עם אנשים שלא פגשת משולה למשחק מזל . אם נתעלם לרגע מהדאגות , ב 4 באוגוסט קמתי כשלרשותי דקות ספורות בלבד להתכונן . בעשר היתה לי פגישה עם האני רוס , ראש צוות ב . WordPress . com היה לי שפע של זמן , כי בקושי חמש עשרה שניות הפרידו בינינו . אלמלא הלברדור רוטוויילר שלי גריז , שחסם את דרכי בפרוזדור , מתגרה בי שאשחק איתו בצעצוע החבל הענקי , הייתי מגיע תוך עשר שניות . גריז השתרך אחרי אל חדר העבודה שלי ונשכב לרגלי . אמרתי
|
|