|
|
עמוד:10
להם מקום במסגרת היהודית המסורתית ? מעטים הם האנשים השפויים שמסוגלים להישאר מחויבים לאידיאולוגיה המערערת על האנושיות שלהם , או מחויבים לאל השונא אותם בגלל מי שהם . השאלה השנייה היא פחות על אלוהים ויותר על הקהילה החיה . היא שואלת האם וכיצד יכולות דלתות הקהילה האורתודוקסית להיפתח מספיק כדי להכיל אותנו . זוהי שאלה הלכתית רשמית , שמעוניינת יותר בחיים הקהילתיים המעשיים מאשר בתיאולוגיה . בשליש האחרון של הספר אני מציע טיעון הלכתי מוגבל הרבה יותר למען פתיחת הדלתות בקהילות הדתיות . בשנים הבאות אני מאמין שהזרם ייטה נגד הומופוביה המתחזה לערכים דתיים . העמדה שתלך ותגבר אצל המאמינים תהיה כזו שאיננה מדירה אנשים מחיים טובים . על פי הלל , את כל התורה אפשר לסכם על רגל אחת : " מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך . " המקור לאמירתו המפורסמת של הלל היא המצווה בספר ויקרא לאהוב את האחר כפי שאתה אוהב את עצמך . עיקר האהבה לאחר הוא ההזדהות שמתחילה בעצמי . מה שהיית שונא אם היו עושים לך , אל תעשה לאחרים . מה שתבקש לעצמך , תן גם לאחרים . אלו שמוקירים את היכולת לתת ולקבל אהבת נצח מבן הזוג , להתייסר ולהיות מאותגר , להתנחם ולהתחזק על ידי חבר אינטימי , צריכים לרצות שאהבה כזו תהיה לכולנו . ההתעקשות על ההיפך , כלומר שנגזר על קבוצה מסוימת בחברה , בגלל המבנה הנפשי שלהם , לחיות ללא אהבה , היא סוג של שיעבוד . על פי מורי , הרב יוסף דב סולובייצ'יק , עבדות היא מעל הכול מצב נפשי . על פי ההלכה , עבד לא יכול להיות עד בבית משפט , לקיים מצוות התלויות בזמן או להתחתן . הרב מסיק מאיסורים הלכתיים אלו , שהיכולות לקבל החלטות עצמאיות , לתכנן ולבצע עתיד טוב ולבחור בן זוג , הן כולן מרכיבים בסיסיים של חופש , שלעבר אין כל גישה אליו . אם הרבנים מוכנים להקשיב , אזי אנחנו מוכנים לשמש עדים לחיינו שלנו . אנחנו משתוקקים להיות מסוגלים לדמות ולתכנן עתיד טוב יותר - וכל עתיד טוב כולל בתוכו את התקווה למצוא אהבה . על אף שבוודאי אין כל ערובה לכך שכל אחד ימצא אהבת נצח - העדר ההבטחה לזוגיות , המכשול החברתי לחיפוש , למציאה ולנתינה של כל כולך לאהבה , הם בבחינת מצרים שאלוהים מייחל שכולנו נצא ממנה . מי ייתן ותקופה זו של גאולה תוביל אותנו מהמקומות הצרים אל המרחבים הגדולים של תקווה ואהבה . הרב סטיב גרינברג חול המועד פסח , תשע"ב
|
|