|
|
עמוד:9
להמחיש את הדינמיות של החברה בסוף האלף השני ולהציגה כמערך שמרכיביו משתנים בלא הרף ( רם . ( 2002 המאמרים בספר מראים כי הקלסיפיקציות המוכרות - אתניות , לאומיות , מגדר , דתיות ופריפריה - מורכבות יותר , וגבולותיהן נזילים . הזהויות החדשות מאתגרות את הקטגוריות הבינאריות המוכרות כגון דתי וחילוני , מזרחי ואשכנזי , ערבי ויהודי , גבר ואישה , מערערות עליהן ומציעות קטגוריות אלטרנטיביות אשר מקבלות משמעויות מחודשות בהקשר גלובלי ולוקלי . לכן "אשכנזים" ו"מזרחים , " כמו גם "דתיים" או "חילונים , " אינם נתפסים עוד כקבוצות קוהרנטיות בעלות סדר יום משותף מוגדר . בהתאמה , גם הצירופים הכמו מובנים מאליהם בין סטטוסים קבועים מאותגרים , כאשר שינויים , הזדמנויות ותנאים שונים מאפשרים את שבירתם של קווי המתאר של מגדר , אתניות , פריפריה ודתיות . כך למשל ההנחה שלפיה בפריפריה נמצא בעיקר אוכלוסייה מזרחית ממעמד נמוך שוב אינה מובנת מאליה , והגבולות בין מרכז ופריפריה מטושטשים היום יותר מבעבר . שבירה אחרת של המובן מאליו היא שהתנהגויות חילוניות יכולות להתגבש באמצעות דפוסי צריכה ופנאי , לעתים במנותק מזהויות או מאידיאולוגיות חילוניות מגובשות . שינויי המיקום של קבוצות בחברה בישראל מתחוללים בשני הקשרים עיקריים : פעולותיה הכוחניות של המדינה מחד גיסא , והגלובליזציה , המטשטשת את כוחה של המדינה , מאידך גיסא . מדינת הלאום , באמצעות מוסדותיה הסמכותניים , עסוקה ללא הרף בתחזוק מערכות פורמליות של קטגוריות , ואלה בתורן מכוננות זהויות של יחידים . מישל פוקו ( Foucault 1991 ) וחוקרים רבים בעקבותיו הראו שלמדינה יש כמעט מונופול ( או לפחות שאיפה להשיג מונופול ) לא רק על כוח פיזי לגיטימי , כפי שטען ובר , אלא גם על כוח סימבולי לגיטימי - הכוח לשיים , לקטלג ולזהות . פרקטיקות מדינתיות כגון מרשם תושבים , הענקת תעודות זהות או דרכונים מחלקות את האנשים לקטגוריות מוסדרות הקובעות היררכיה , מיקום ושייכות - מי תלמיד ומי אסיר , מי יהודי ומי "לא יהודי , " מיהו גבר ומיהי אישה . כך , המדינה מקטלגת מי שייך ולאן , ומציעה טקסי השתייכות קשים ומפרכים , כפי שמראה למשל מאמרה של מיכל קרבאל טובי , הבוחן טקסי השתייכות באולפני הגיור של המדינה . באותו זמן , יחידים או קבוצות מנסים לאתגר את הקטגוריות של המדינה , ובאמצעות פעולה קולקטיבית מאורגנת ( או לא מאורגנת ) מערערים את מערכות הקטלוג , כפי שמראה למשל מאמרה של דנה קחטן ביחס לקטגוריה של "חיילי צה . "ל" מחאת האוהלים של קיץ 2011 העלתה דרישה קולקטיבית לשינוי ביחס בין המדינה לבין הקבוצות החברתיות השונות המרכיבות אותה , אגב התמקדות בתווך הכלכלי העומד בבסיסו של יחס זה . תנועת המחאה אף הציבה בחזית סדר היום הציבורי קבוצות שנפגעו מן השינויים החברתיים הכלכליים שמקורם בתהליכי הגלובליזציה והופיעו בפעם הראשונה כקבוצות בעלות זהות מוגדרת כמו עובדי קבלן או אימהות לילדים קטנים המבקשות להמשיך בקריירה התעסוקתית שלהן .
|
|