|
|
עמוד:11
הקדמה ספר זה הוא החלק השני בטרילוגיה . מטרתם המשותפת של שלושת הספרים , 1983 ) ( 1991 , 1987 היא להציג את הפסיכולוגיה הדיאלוגית או ה'דיא לוגו תרפיה' כמסגרת חליפית לפרספקטיבה הדיאלקטית השלטת במדעי החברה של העולם המערבי . בעקבות הסוציולוגיה של הדת של מקס ובר , מתבסס הספר על ההנחה כי מאחורי כל פסיכולוגיה מסתתרת תאולוגיה או תאוסופיה . השערתו העיקרית של ספר זה היא , כי בשעה שהפסיכולוגיה האדיפלית ( שתמציתה היא : צמיחה אישית בעקבות רצח סמלי של האב ) מבוססת על תאוסופיה דיאלקטית , המניחה שהנצרות יכלה להתפתח אך ורק אחרי שחיסלה את דת האב שלה — היהדות , יש לחפש את יסודות הפסיכולוגיה הדיאלוגית של קרמה בתאוסופיה של המשכיות מחזורית דוגמת היהדות . בהתאם , ודאי ישמש ספר זה כקריאת תיגר כנגר הממסד החילוני והדתי כאחד , כי הוא טוען שממסדים אלה מקבלים בדרך כלל את ההגדרה הרפואית ' הנייטרלית' של בעיות נפשיות מכיוון שהגדרה זו משחררת אותם בצורה 'נוחה' מן החובה להעמיד בסימן שאלה את ההטיה ( bias ) התאולוגית הטמונה כיסוד השיטות הטיפוליות המקובלות עליהם . אפילו כך , הניסיון היומרני להצגת הדיאלוגיזם כגישה חליפית לשיטה הפסיכולוגית המקובלת עדיין רחוק מסיומו . אולם תקוותי היא , שהמאמץ שנעשה בספר להרחיב את הפרדיגמה החסידית של 'צמצום , ' מתחום המרחב הבין אישי שבו טיפלתי כספרי 'קיום בסוד הצמצום ' לתחום התוך אישי של הזמן , יפתח אופקים חדשים ל'דיאלוגים' קונסטרוקטיביים . על פי המסורת היהודית , מותר לפרש אך לא לפרוש מן הציבור . הדיאלוג המדרשי מתייחס , על כן , לפסיכולוגיה של מגוון פרשנויות , ולא להוקעה ונידוי פונדמנטליסטי של הפסיכולוגיה 'הישנה . ' ספר זה מסכם שנים ארוכות של מחקר בצורת דו שיח חי , ולכן רבים מרעיונותי בוררו והתגבשו בשיחות עם ידידים ועמיתים . לצערי , אין כאן אפשרות למנות את כולם . עם זאת , ברצוני להזכיר את החוב שאני חב לפרופ' נתן רוטנשטרייך : הוא עודד אותי בהתמדה להעביר לזירה הפסיכוסופית את השאלה ההיסטוריוסופית שהעסיקה
|
|