|
|
עמוד:12
לסכסוך דמים שכתוצאה ממנו נעקרו הפליטים הפלסטינים מבתיהם . הואיל ובשנת 1948 נפתחה גם תנועת העלייה ההמונית של יהודים יוצאי ארצות האסלאם לישראל , הדעת נותנת שאותו מאבק לאומי שעקר ערבים מבתיהם , קשור לעקירת יהודים מבתיהם ושוב , כמו בזירה הארץ ישראלית הפלסטינית , מתעוררת שאלת האחריות לכך . אני מקווה שהספר יתרום לדיון בשאלה זו . כידוע , לב הוויכוח ההיסטוריוגרפי מצוי בחקר הזירה הארץ ישראלית הפלסטינית , ואילו במה שקשור לחקר היהודים בארצות האסלאם התמקד הוויכוח עד עתה ביהודי עיראק . יהדות מרוקו , הגדולה בתפוצות היהודיות בארצות האסלאם , לא זכתה כמעט לדיון בשאלת הנסיבות שבהן יצאו היהודים ממנה . דומה שדיון כזה לא התפתח בראש ובראשונה בגלל העדר מחקרים בנושא מן הצד המרוקני והערבי , עד לשנים האחרונות ממש . ההיסטוריוגרפיה הציונית על יהודי צפון אפריקה , לעומת זאת , התפתחה יפה וראשיתה בתקופה הנידונה בספר זה . שניים מחלוציה , אנדרה שוראקי וחיים זאב הירשברג , ימלאו בספר תפקיד : שוראקי כפעיל בזירת המאבק הפוליטי בנושא יהודי מרוקו והירשבךג כעד ראייה , אשר ערך מסע למרוקו בשנת 1955 והשאיר לנו את התרשמויותיו . בעקבותיהם באו חוקרים , בראשם דוריס בן סימון דונאת ומיכאל מ' לסקר , שכתבו ספרים חלוציים על תקופת השלטון הקולוניאלי והעלייה ; הארגון הציוני במרוקו עד 1948 זכה למחקר משובח פרי עטו של צבי יהודה , וכן תרמו חוקרים יהודים נוספים מאמרים רבים לחקר הציונות והעלייה ממרוקו . ואולם בדיאלוג עם ההיסטוריוגרפיה הזאת וכן עם היסטוריונים צרפתים בני התקופה הקולוניאלית החל הצד המרוקני והמוסלמי רק לאחרונה . חוקר מרוקני חשוב , מחמד קנביב , נותן ביטוי ברור ובשל לגישת ההיסטוריוגרפיה המרוקנית לשאלה זו , בספרו "יהודים ומוסלמים במרוקו , ( Juifs a "Tirrci rai an " 1948-1859 . ( Mciroc 1 S 59-194 S iprtn לא נותר , כמובן , מחוץ לוויכוח הפוליטי , המספק דלק חשוב להיסטוריוגרפיה הישראלית . עם זאת , גישתי מושפעת מחקר הלאומיות בשני העשורים האחרונים וממודעות לאופיה הדינמי והמתפתח של הזהות הלאומית , שאינה בהכרח קבועה מראש . לפיכך דומני שהמחקר המוגש בזאת לקורא משוחרר , לפחות במידה מסוימת , ממחויבות גמורה לצד אחד בסכסוך הלאומי . כמו כן , במהלך עיסוקי בתולדות היהודים בצפון אפריקה הקולוניאלית פיתחתי תפישות מתודולוגיות מסוימות הנוגעות למבנה החברה היהודית בארצות אלו , ולגורמים להתפתחות ההיסטוריות המיוחדת להם , בהשוואה לזו של הרוב המוסלמי . המפתח לגישתי הוא הדגשת האופי המייחד את המיעוטים היהודים , המרכיבים רשת של קהילות המשתרעות על פני רוב אזורי העולם . לא בכל התקופות ולגבי כל התפוצות היתה חשיבות דומה לאופי זה של המיעוטים היהודים , אך במאה העשרים היתה לכך חשיבות מכרעת . תוצאותיו של ייחוד זה יתפרשו בהדרגה בספר דרך האספקלריה של יהודי מרוקו . הלאומיות עומדת במרכזו של הדיון בספר זה וההתפתחויות בתחום זה במרוקו סיפקו את אמת המידה שקבעה את גבולותיו הכרונולוגיים של הספר .
|
|