|
|
עמוד:10
רישומים של התגרות בנצרות ושל מלחמת תנופה נגד אמונותיה ודעותיה . מצד שני ראתה הכנסייה חובה לעצמה להכניס את העם היהודי תחת כנפיה . באירופה של ימי הביניים באו היהודים במגע מתמיד עם נוצרים המזומנים להתמודד אתם , בין בשיחות אישיות בין בוויכוחי דת פומביים בחצרות מלכים והגמונים . ויש שעלה בידי שליחי הנצרות לשכנע יהודים למאוס בתורת אבותיהם ; ר' יוסף מספר , שראה "כי אנשים מפריצי בני עמנו התנשאו להעמיד חזון שקר ... ופיתה אותם סכלותם להפוך דברי אלוהים חיים אשר הם דברי הנביאים ותלו אותם באמונת ישו הנוצרי ... לאלה שלא הורגלו בחכמת הניצוח ולא היו בקיאים בעקרונות הדת הנוצרית היה אפוא צורך בספרות העשויה להדריך את המתווכח ולשמש לו דוגמה . על כן , כותב ר' יוסף , "ביקש ממני תלמיד מתלמידיי לאסוף ולכנוס את כל החזיונות והנבואות שיש בתורה ובנביאים ובכתובים שיש בהן תשובה על המינין והאפיקורסין המתוכחים כנגד דתנו . " וכן כותב גם הרד"ק : " הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור , [ ב ] ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים . " הפולמוס של ימי הביניים נסב תמיד על דמות האלוהות , על הגאולה ומשמעותה , על רוחניות סאקראמנטאלית ומצוות מעשיות . דעות בעניינים אלה היו יסוד ושורש לכל אחד ממחנות המתווכחים , כל אחד כהכרעתו לעצמו , אלא ששני המחנות האמינו שהאמת נלמדת מכתבי הקודש . הפרשנות היא לאנשי הדורות ההם — יהודים כנוצרים — הדרך הטובה והמקודשת להוכחת האמת , כל אמת שהיא . לכן מעורבים בוויכוח היהודי הנוצרי פרקים של ניסוח עיוני וטענות של שכל והגיון בפרשיות של פירושים ודקדוקי מלים . יש שעיון מרובה ופרשנות מועטת , ולהיפך ; פטור בלא תערובת שניהם אי אפשר לו לוויכוח . עניין זה משתקף יפה ביחס לכתבי
|
|